אי אפשר להפסיק לבכות,
הדבר מיועד רק לאלים ולאלות,
אפשר המון לנסות,
אך עם הזמן אפשר פשוט לעזוב ולבכות,

הרוב מפנים הצידה מבטם,
כאילו שזה יפתור אותם מצרתם,
אין די בלהיות שם לצידם,
צריך להבין ולהרגיש, לעבור את זה גם,

כולם אומרים יהיה בסדר,
אבל רק אחד באמת יכול לעשות כאן קצת סדר,
כי בעצם גם עבר את זה בעבר,
רק הוא יכול בעצם לתקן את הדבר,

כל הלילות,
רק להתפלל מלא תקוות,
מבקש רק כמה ניסים,
מאדון השמיים הלוא הוא אלוהים,

רק אתה יכול לעזור,
אל תהיה כמו כולם ותפנה מבטך לאחור,
כמה עוד אפשר לחלות,
ושוב לבכות,

אם אותך זה משעשע,
אני מקווה שנהנית כי בי זה פוגע,
אין דבר זה כבר מדי מאוחר,
כי מבחינתי זה נגמר,

נגמרו כבר התקוות,
אין יותר למה לחכות,
לא יבואו לא ניסים ולא מחולות,
מה שנותר זה רק לבכות,

והנה אני שוב באותו מקום תולה תקוות,
תוהה איפה האלים והאלות,
שבגללם אינני יכול להפסיק לבכות,
יוצא מהמיטה ומביט באפלות,

נגמרו הציפיות,
יש פיתרון יש מה לעשות,
אין ניסים מאותם אלים ואלות,
כל דבר עדיף מלהמשיך ככה לבכות,

יוצא ערום מהמיטה,
כשעיניי מביטות על הריצפה,
אם אין די בתפילה,
יש לסיים זאת בצעקה,

רק פעם אחרונה לבכות,
זה בא כבר טיבעי אין מה לעשות,
מסתכל על הכביש ושוב תולה תקוות,
האלים והאלות לקחו את כל המכוניות,

והנה המשאלה סוף סוף התגשמה,
נהנה מכל נשימה, כי אולי תהיה האחרונה,
והנה האלים שמעו לתפילות,
כה מאושר שאפילו עכשיו נותר עוד זמן לבכות,

עומד שם בכביש, חושב ותוהה,
שואל את עצמי שוב, למה אני מחכה?
תשובתי מיד נענתה,
עם קול שאגה חזקה,

האור האורב,
מהר מתקרב,
מביט עלי בתדהמה,
מגשים אט אט את המשאלה,

מוקף עכשיו באור,
מסתובב עם הגב לאחור,
פוחד מהתגשמות התפילות,
פוחד שוב להתחיל לבכות,

קול חבטה התערבב עם קול זעקה,
נשמעה בכל מקום מרוב עוצמתה,
פוקח עיניים ואני שוב במיטה,
ושוב כמו תמיד, מחכה לתפילה,

של הלילה הבא...