זה מוצדק שאני קופצת משמחה כשהוא מתקשר?
וכשהוא מחייך אליי?
שרק המחשבה עליו עושה לי מין צמרמורת באחורה הזה של הראש?
שהלב שלי דופק מהר בכל פעם שהוא מתקרב אליי יותר משני צעדים?
שהעיניים שלי מחפשות אותו, את הדמות הגבוהה הזאת, גם כשהיא לא
שם?
שאני מחפשת את המבט שלו, אבל נרתעת כשאני מוצאת?
שהרגעים אתו רצים אצלי במח, כמו בסרט מצויר, כל לילה לפני
השינה?
שאני מתכננת את השבוע שלי לפי הימים בהם אני פוגשת אותו?
שאני מחכה לכל פגישה כאילו בזה תלוי האושר שלי?
שתחומי העניין שלי נהיים דומים יותר ויותר לשלו?
שאני מסמיקה בכל פעם שהשם שלו עולה?
שהשדונים המצוירים שלי פתאום נראים ממש כמוהו?
שאני מחפשת תירוצים להיות איתו, וממציאה כשאני לא מוצאת?
זה מוצדק לפתח תלות? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.