חמישה עמודים בניתי לך, אך את עדיין
לא מוכנה לשכוח ממני, את לא מוכנה לאבד
את עצמך לדעת.

חלומות את שופכת אל תוך נשמתי,
גורמת לי לאבד את הצפון תחת גלים בלתי
פוסקים של רגשות שמעולם לא היו שייכים לי.

מגדלים של כאב וצער מכסים את כל דרכי
ההמלטות שלי, חוסמים ממני את מה ששייך לי בצדק.
מונעים ממני להציל את המעט שעוד נותר ממך.

האם על זה את חלמת הלילה?

חמישה מגדלים נטועים עמוק באדמת
האדם, נטועים עמוק בנשמתך שלך,
חמישה עמודים של עץ ואבן בניתי לך.

מרגש נבנו חמישה עמודים למענך,
חמישה עמודים שאני יצרתי, חמישה טקסים
אחרונים להצלת מי שאת באמת.

אך אין כוח בתוך נשמתי לאסוף את כל דמעותייך,
אין לי עוד את הכוח לצחוק אתך על טעויותיי.
כי את זימנת עליי אשמה וחרטה.