אדון רומיהו / דק |
מסתירה את השמש
מקלה על כולנו
מפני החום הנורא.
אני
שומעת
קול
חלש.
מפנטזת שזו קריאה בשבילי.
אני
לא
מרגישה
כלום.
נחלים דקים של דמעות מסמנים את דרכם על גבי פניי.
שוברת את המראה.
אני מודעת לפתטיות שבי.
מודעת היטב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|