|
מסך השיער שמולי
מסתיר לי את השאר
רק לפתוח את הפה
ללחוש מילה.
קולי נסדק.
הכל מתוכנן
שחור על גבי לבן
מוחזק בידיים שלי
האחריות כולה עליי.
דמעה נופלת.
נשימה עמוקה
איתה נשאפים
כל הרגשות
מוחזקים חזק בפנים.
הפסנתר מתרסק לי ישר על הראש.
גלים של דם
ודמעות
וזיעה
כולם סוחפים אותי בדמיוני.
למה אני כל כך פסימית תמיד? |
|
|
יום יבוא ולא
יתקנו לי את
הסלוגן שאני
כותב
ואל תראו אותי
ככה אני משקיש
מנסה
אבל הם חארות
חייבים להוסיף
את ההפחדה שלהם
:" ...רוזחמלו
רוצפשל ,ןויעל
חלשנ ךנגולס "
חארות
נראה אותם משנים
לי משהו בסלוגן
אני יושב פה על
המחשב עם שהם
משדרים אותו,
חארות
!@#$#%&&)@%@$%@#@@$%&$#%#$#!$#
יגאל. הרצליה.
1995 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.