על פניי לבשתי מסכה,
אימצתי לעצמי הבעה בטוחה.
מסכה שאוטמת את פי, את אוזני,
מסכה ששומרת עלי מפני.
ומפני הסביבה,
ומפני הקירבה,
מכל מה שיגרום לי להיות עצובה.
מסכה שחוסמת את כל הפחדים,
מסכה שגנבתי מגן ילדים.
יש בה פתח לעיניים,
דרכו אמורים להוריד את המים.
רואה את הכל, אבל לא מדברת.
לא שומעת. יודעת, אך לא מספרת.
לפעמים העיניים נראות עצובות,
כי פשוט, לפעמים, אי אפשר לא לראות.
וקשה אז לשמור.
לא לרצות כבר לגמור.
מסונוורת, עוצמת עיניי מול האור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.