אני מעדיף להודות שאני לא יודע
מאשר להסתתר מאחורי אמיתות פנימיות.
מעדיף להיות אנושי,
מאשר בן אנוש חסר פניות.
אולי אתה תגיד לי איפה עובר הגבול
שבין אמת פנימית לשקר עצמי,
אידיולוגיה של נוחות,
בורות ושכנוע עצמי.
מתי התמימות הופכת לטיפשות,
מתי לטיפשות הופך האומץ?
למי עוד האומץ להיות צודק,
מי מוותר על החכמה?
למה צריך לטוס להודו
כדי לגלות שהאמת נמצאת בפנים?
יש בדיחה על בלונדינית שעוברת דירה,
כי רוב התאונות קורות ליד הבית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.