איך הופכות החדשות הטובות לרעות, כאשר שומעים אותן בסדר הלא
נכון? סיפורים רבים נפתחים עם צלצול הטלפון. זה כמו "לחיצה על
ההדק". לעתים קרובות גורמת הודעה, שבאה בעקבות צלצול, לשינוי
בדפוסי התנהלות שגרתית ומפוהקת. קולו של יאפ, חברי הטוב, בקע
מעברו השני של הקו (פעם אמרתי לו, שהסיבה שגרמה יותר מכל,
לשהותי הארוכה בהולנד, הייתה דווקא נעוצה בטעמו המיוחד של
ההרינג הטרי בארוחת הבוקר). הוא סיפר לי שזה עתה חזר מביקור שם
ויש באמתחתו כמה דגים בשבילי... עד כמה שהדבר נשמע מוזר,
ההודעה הטלפונית מיאפ ידידי היקר, בקשר לכמה דגי הרינג טריים,
שזה עתה עשו עליה ציונית כשרה מהולנד הקרה והם עשויים להגיע
הערב אל שולחני לארוחה, עשתה את שלה בעניין התפנית הבלתי
שגרתית בעליל. התרגשתי עוד קודם לכן באותו היום, מתפנית אחרת,
לטובה, במצבי הבריאותי. לאחר יומיים של כאבים מארובות התופת של
האף ועצמות הלחיים הדלקתיות, שגלשו אל החניכיים ואל השיניים
ואל המוח וחוזר חלילה... הבוקר הזה, התחיל בשקט מבשר טובות.
חלפה לה התקופה הקשה, אין יותר חישובי קיצין או נקיפות, אפשר
להתחיל לבעוט, לעורר כמה גלים. אני חי! התחלתי לשיר לאחר ארוחת
הבוקר. אם קולי יוצא לי צלול בבוקר, זה רמז. לא הופתעתי מעצמי,
איך מיד לאחר ההודעה על בוא הדגים, התקשרתי לאלי-יה-הוא. פשוט
לא יכולתי להכיל את כל השמחה לבדי והרגשתי צורך לשתף את האדם
היחיד שאני מכיר בישראל שיודע להעריך הרינג כמו שצריך. הבעיה
הקטנה הייתה, שהוא לא כל כך זוכר... זאת אומרת הוא זוכר שהרינג
זה טעים, אבל הייתי צריך להזכיר לו, שכשמדובר בדגיג הזה, המאכל
הלאומי של הולנד, מלאכת מחשבת באומנות המזון המתמסמס מעצמו
בחיך, הוא איננו מסתפק בהגדרה המובנת מאליה כמו סתם "טעים".
הרבה דברים אחרים הם טעימים, אז מה? ההרינג ההולנדי הוא מושג
בינלאומי, הוא מסורת עתיקת יומין, הוא ניחוח אסוציאטיבי של
הפרי האסור, רחמנא ליצלן. נאלצתי להזכיר לו איך שוטטנו, אך
לפני שנה ברחובות אמסטרדם, מדדים מדוכן הרינג אחד למשנהו
ומתמכרים לאחד וליחיד, הנוסחה המנצחת, פותר בעיות עיכול עוד
בטרם התהוותן, אל הטעם המשכר, הנרכש, המתפתח, המשתהה בך זמן רב
לאחר הבליעה האחרונה, הממחזר טעמו בעדינות, בשיהוקים הקלילים,
עשירי ניחוח נעורים נשגבים... מזל שאלי-יה-הוא לא כל כך זוכר.
אחרת לא הייתי נהנה להזכיר לו, שבהולנד, יש יום מיוחד בשנה
(שבמקרה או לא, סמוך ליום הולדתי וגם שלו), שבו מתחילה עונת
הדיג הרשמית של ההרינג. או אז משתרכים תורים ארוכים מול דוכני
הדגים וכולם שמחים לטעום מ"ההרינג החדש" שזה עתה ניצודו, טריים
היישר מן הים. ידוע לכל בר דעת כי בזמן הזה, טעמם מופלא כחמאה
המתמוססת בלשון.
כמה שעות מאוחר יותר, בפעם השנייה לאותו היום, התקשרתי שוב
לאלי-יה-הוא. "זה בקשר להרינג", אמרתי ברוגע, מדושן מעונג לאחר
ארוחת הערב. "יש לי חדשות טובות, חדשות רעות, אבל יש גם קאצ'
(מלכוד), מה אתה רוצה לשמוע קודם?" אלי-יה-הוא, שלא לוקח
צ'אנסים ומעדיף לסבול בתקווה שאולי אח"כ הוא יהנה יותר, בחר
כצפוי לשמוע קודם על המלכוד. "הקאצ' זה מה שקובע", אמר בבטחון,
"תמיד אחריו מתברר הכל!" "ובכן", אני עונה ללא נקיפות, "יש לו
תאריך תפוגה וזה עד ה-17 לינואר". נשתרר שקט לעיכול ומיד הוא
צרח, "אבל היום זה ה-17 לינואר... ז"א שכדי לטעום מההרינג שלך
אני חייב להגיע לביתך עכשיו?!"
"אל תדאג", הרגעתי אותו, "כשהולנדים כותבים 17 הם בוודאי
מתכוונים שזה יהיה בסדר, גם בארוחת הבוקר של ה-18. הם בתוך
אריזת וואקום."
"וזה עדיין לא הבשורות הרעות?" מתרעם אלי-יה-הוא. "אז מה
הבשורות הרעות?" "הבשורות הרעות הן, שהגיעו ששה ואני כבר בלעתי
ארבעה מהם." "אתה מתכוון להגיד שמחר בארוחת הבוקר אני אוכל רק
אחד? זאת ממש אכזריות!" "יותר טוב מכלום", אני מתעטף ביובש
הולנדי קריר ומזכיר לו שהדגים נשלחו אלי והוא בעצם נהנה מהמצב
ושיפסיק לקטר.
"אם אני הייתי מקבל הרינג מהולנד, הייתי אוכל את כולם לבדי",
הרעיל את הסביבה כשנזכר יותר, מתוך היסטריה, במעלות הדג
המופלא. "אתה לא רוצה לשמוע את הבשורה הטובה?" שאלתי בעדינות.
"מה? מה כבר יכול להיות טוב אחרי זה?" געה בייאושו. "ובכן," גם
אני תוהה ביני לבין עצמי, "מהכיוון הזה הבשורה הטובה נראית
באמת קצת אחרת". "מה הבשורה הטובה?!", הוא מזדעק כנוע וסקרן.
"הבשורה הטובה היא שזה היה טעים בדיוק כמו בהולנד" "נו באמת...
אני מעדיף כבר שלא היית מספר לי".
אני חושב שהייתי בן חמש, כשהתחלתי להתחבט עם השאלה - איפה זה
הסוף? איך יכול להיות בכלל סוף מוחלט? ידעתי שמאחורי הגדר של
החצר שלנו, מתגוררים השכנים, ואחרי זה יש רחוב ועוד רחוב...
ועוד הרבה... אמרו לי כדור הארץ, לימדו אותי על החלל
והגלקסיות. קרוב לוודאי שאני לא אדע איפה הסוף, אבל אם אפגוש
אותו, מאוד היה מעניין אותי לדעת, מה יש מאחוריו? היום, אני לא
מוזר, בעיני עצמי לפחות: בחורף ישראלי רווי אי וודאות, מפזם
שיר הודיה על דג מלוח הולנדי. יש לך רעיון יותר טוב,
אלי-יה-הוא?