אני שונאת אותה. מילה חזקה שונאת, אבל אין ברירה ואני לא מוצאת
מילה אחרת לתאר את התחושה שלי.
אני רג'ינה הוגינה, היא קוראת לי רג'י. אני קוראת לעצמי רג'י
הכלואה. אני גרתי בדרום ת"א רוב חיי במשכנה של צפון תל  אביבית
. להלן קארן הצפונית. היא בעל הבית והשכירות שלי משולמת ע"י
הכנסת האורחים האדיבה שלי.

ובכן בואו נתחיל: הילדות עברה עלי דווקא לא רע, בהתחשב
בנסיבות. אבא של קארן היה גפיודולוג או גניפולוג או משהו כזה,
השמיעה כאן למטה לא משהו והראות אפילו פחות טובה. אבל  אני
זוכרת לטובה את אבא של קארן. מאז שהייתי בת שש הוא נהג לבקר
לפחות אחת לשבוע. תמיד ליטף את פדחתי, מדד לי חום בעזרת בעל
הבית שלו (בצעירותי חשבתי שזה מדחום, איזה טיפשונת הייתי) ,
נישק ופינק. התרגלתי ליחס החמים כבר משחר ילדותי והתפלאתי מאוד
שבשלב מסוים אבא נעלם. שמעתי מאוחר יותר בלילה מ"דודות דמעות"
הפטפטניות שאני לא הייתי היחידה שאבא ביקר ופינק ושזה בכלל
המקצוע שלו אבל  שבמדינה מתוקנת (מה שזה לא אומר) אסור וזה לא
חוקי לפנק ולהתארח אצל וגינות בנות שש ושבע, חבל שלא שאלו אותי
לפני ששלחו את אבא, דווקא הייתי מעידה לטובתו שהוא תמיד דאג
שאני לא אהיה לבד.

וככה עברו להם שמונה שנים בערך עד האורח הבא, שמוליק שמו, הבעל
בית של אליאב. קארן פגשה את אליאב בגיל 14, שמעתי מחברות שלי
"אצבעות" שהוא לימד תיאטרון בבי"ס של קארן ושהוא נשוי לוגינה
שלא מבינה אותו, קרה ומרוחקת, כזאת שלא אוהבת אורחים ומארחת
לעיתים מאוד רחוקות, אבל אני מאוד חברותית ומחזיקה מעצמי מארחת
מצוינת ולכן ראה שמוליק כי טוב לו והחליט להתארח דרך קבע.
יודעים משהו? הוא האורח המושלם וגם בן טיפוחיו אליאב לא מפגר
אחריו בהרבה. נזהר תמיד לא לכלך את הבית, מביא תמיד את אותן
ידידות , אחת אמרה לי ששמה : "מגע" והשנייה : "ידיו" , אחלה
בחורות אבל לא כל כך היגייניות ולפעמים גרמו לי לחלות אפילו
בגלל הלכלוך שהביאו איתן, אבל כל זה מתגמד לעומת החברה הנחמדה
שסיפקו לי. ושמוליק? חבל לכם על הזמן, איזה אורח חביב, כזה
חמוד, שמנמוך כזה, גוץ, שעיר ומצחיק. נראה לי שהוא סובל
מתסמונת טורט או משהו כזה, הוא מזכיר לי את מה שמו? נו... אה
כן, דסטין הופמן בסרט "rain-man" , שקט, מופנם, אבל כשהוא
מתפרץ, או הו כשהוא מתפרץ. אבל מה... כאפרה עליו תמיד נקי
ומסודר, בא עם מעיל גשם כזה ארוך, אפילו שלא תמיד היה חורף
בחוץ.
התרגלתי לנוכחות של שמוליק. נראה שהזמן חלף כל כך מהר וכבר
חלפו להן 4 שנים ויצרנו לנו מעין משפחה מאולתרת, רג'י (אני) ,
שמוליק, "מגע" ו"ידיו" , ככה בכיף שלנו חיים בהרמוניה.
לילה אחד ביקרו אותי הדודות דמעות וסיפרו לי שאשתו של אליאב,
וזוגתו של שמוליק, הוגינה הרעה גילתה שאני ושמוליק חברים טובים
והיא מאוד קינאה ולכן שמוליק לקח את אליאב איתו וחזרו הביתה
לתמיד. וכך עברה לה תקופה, אני ניקיתי את הבית הרבה , החברות
שלי "אצבעות" ביקרו כל יום. לא כל כך מצחיקות האצבעות האלה של
קארן כמו האצבעות של אליאב אבל חשבתי לעצמי, זו תקופה חולפת
וכנראה שהן בודדות ואולי אם אני אהיה ממש נחמדה וחברותית ישובו
לבקר אותי אורחים חדשים.

שמעתי מהדודות דמעות שקארן התגייסה או משהו כזה, אין לי מושג
מה זה אומר, אבל חצי שנה אחרי שהיא התגייסה התחיל לבקר אותי
אורח חדש. היה בו משהו שונה, מסעיר, אקזוטי, הוא אמר לי
שקוראים לו נג'יב ושמהיום הוא יהיה בעל הבית פה ושאם אני אפתח
ת'פה הוא יקרע לי ת'צורה.
לא הבנתי למה הוא היה כל כך ברוטאלי , הרי אני חברותית ותמיד
שמחה לאורחים. אני לא זוכרת כל כך הרבה מהתקופה הזאת כי זה היה
די מזמן אבל אני זוכרת שהיה לי קר מאוד ותמיד התחככתי בדבר כזה
קשה, נדמה לי שקוראים לזה שולחן. הדודות דמעות היו מספרות לי
בלילה שקארן הייתה מתביישת בעצמה ולא מספרת לאמא שהיא שוכבת עם
המפקד הדרוזי שלה, אבל אני, מה 'כפת לי, אני לא יודעת מה זה
מפקד ומה זה דרוזי, אבל אני כן יודעת שלא הייתי בודדה תקופה של
שנה כמעט וזה מה שחשוב, כי אתם יודעים איך אומרים : no vagina
is an island .

לפני שקארן השתחררה (מעניין ממה, אני לא זוכרת שהיא הייתה
כלואה) היא הכירה את עידן. שמעתי מדודות דמעות שאמרו לי שהן
בוכות מאושר שעידן הוא זהב טהור, לא מבינה בדברים האלה, אני
טובה רק בלארח , לא בלהבין. אני אבל לא פגשתי בעידן, פגשתי רק
ביואב, בעל הבית שלו. יואב לא היה בעל בית טיפוסי, הוא היה
קטן, שקט, נחבא אל הכלים, היה בא לביקור , לא אומר שלום וכבר
היה מספיק ללכלך ולברוח. לא אהבתי את יואב בכלל אבל קארן אהבה
את עידן וזה מה שחשוב לא? וככה זה נמשך מליון שנים לפחות, יואב
היה מביא את עידן לביקור והיה יוצא מהמחבוא שלו לכמה שניות
ומהר חוזר להתחבא. ואני, מה איתי אתם שואלים?
נמאס לי כבר מהיואב הזה, אז החלטתי לעשות מעשה והחלטתי לעכב
אותו קצת, ניסיתי לדבר איתו "על אמת" ושאלתי למה הוא כל הזמן
בורח??? החצוף ענה לי שהוא לא בורח, הוא פשוט ממהר כי יש לו
עוד וגינות לבקר.
אתם יודעים מה קרה עכשיו נכון? שוב אותה המנטרה, דודות דמעות
באות לפטפט ואני שמעתי שעידן וקארן כבר לא ביחד ושקארן שוקלת
כיוון חדש בחיים, ומה לי וכל זה כשכל מה מאווי זה מעט הכנסת
אורחים?

עברו המון שנים מאז האורח האחרון, חבל שהיה זה דווקא יואב
שהשאיר בי קצת צלקות והנה לאחר שנים כה רבות, אני פוגשת פתאום
באורח משונה, רירי ומתפתל, שבא לבקר ולנקות, שמעתי ממנו
שקוראים לו שון ושהוא בעצם לשון ושהוא לא בעל בית של אף אחד כי
אין לו זמן למשחקים ודיבורים מיותרים, ושאתן לו לו לעבוד בשקט
כי עוד מעט הוא צריך לחזור לעבודה השנייה שלו בתוך הפה של
מריה, מכיוון שעוד מעט שעת האוכל. מה תפקידך בכוח תהיתי בחצי
חיוך לעברו? והוא בשלו, לא התייחס וקירצף, וניקה מסביב ושפשף
ואף פעם לא נכנס פנימה לבקר. בשלב מסוים השלמתי עם המצב ופשוט
הפסקתי לשאול אותו לתפקידו, אפילו חדלתי מלהזמין אותו להיכנס
פנימה, פשוט הפכתי אפאתית.
ככה המשכנו שנתיים, שון בא לנקות כל לילה את הבית מבחוץ ואני
מנקה ומבריקה מבפנים עד שלילה אחד דודות דמעות באו לביקור
וסיפרו ששון עוזב מכיוון שגילו שהוא נוהג לבקר מידי יום
ביומו... ואני כבר לא אכפת לי, החלטתי שרק וגינות קטנות
מרטיבות, אזרתי כוחות וחדלתי מלבכות.

עכשיו נשאלת השאלה החשובה מכל: למה אני שונאת את קארן תשאלו?
ובכן, התשובה לא מסובכת במיוחד, אין לי יותר אורחים ובסביבה
שתיקה כל היום, לא מבקרים אותי יותר ואין לי מושג למה מכל
המקומות בעולם בחרה לגור קארן במקום כה מוזר...
מישהו יכול להסביר לי מה זה לעזאזל מנזר?