נורית גל-אור / דחייה |
ולא נותנים לך להתקרב
הם צוחקים וצוחקים
אבל הם לא מבינים עד כמה זה כואב
אתה מסתובב ברחובות לבד
בלי מישהו לאהוב
אתה מסתובב ברחובות לבד
בלי מישהו קרוב
אז נסעת רחוק
חשבת ששם אולי יקבלו אותך
התנהגת אחרת ממש מתוק
אבל עד שהשגת חבר הגיע הזמן לעזוב
אתה מסתובב...
שוב הדחייה ושוב הלבד
שוב כולם הרבה ואתה רק אחד
שוב החברים המזויפים והעולם המגוחך
ושוב החיים מרימים את האף
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|