עופרה הייתה כעוסה;
יש בוסים שלא שווה לעבוד בשבילם, והעמותה שמנהלת את מעון
התינוקות, ארגון נשים יומרני, הייתה כזאת: מאלצים אותה להתחיל
לעבוד מוקדם, מקצצים את היקף המשרה לארבע שעות יומיות, איזה
משכורת עלובה תהיה לה? ומתי תיקח את הילדים שלה לגנים שלהם?
אפשר להתפוצץ!  רומזים על צמצומים ואולי פיטורים, והפטנט
האחרון: קוראים לה לעבודה גם בשעות מאוחרות, כאילו רק בערב
יכול הספק החדש להביא את הדגים, באמת!

בחמת זעם פתחה את דלת המעון ונכנסה.

היה שם איזה ריח מוכר, לא הצליחה לקרוא לו בשם, זה לא רק
הדגים, מה מזכיר הריח הזה?  איזה עצבים! החוצפה הזאת לקרוא לה
לעבוד בלילה, לבדה בבניין ריק!  גם כן עמותה...  תחמנות כזאת,
לנמק את קיצוץ השעות בטובת הילדים. כך הן מתחמקות מתשלום
משכורות נורמאליות!  אם היו חושבות על טובת התינוקות, היו
משלמות משכורת מינימום לפחות. אבל זה - לא עולה על דעתן! רק
לפגוע בצוות העובדות! גם כן ארגון נשים...

בליל של מחשבות במוחה:
איזה דגים הביא הספק? כמה זמן ייקח הבישול? הבנות נשארו לבד
בבית... הסינור מכסה לה בקושי את הבטן... נורא חם, השיער נרטב
בזיעה... דנה קוראת לגוון הזה 'בלונד-של-חד-הוריות', צריך
לשנות את הצבע, ואם גם תצליח להוריד קצת במשקל - תראה פגז...
אולי יש קשר בין ההופעה המוזנחת לצמצומים...

זרקה לכיור בצל וקלחי גזר והחלה מקלפת בלאות. עבדה כמעט
אוטומטית: מקלפת, קוצצת, זורקת למסננת. הרבה דברים הרגיזו
אותה, בלבלו את מחשבתה. והריח הזה שעומד באוויר. הלחץ הוא
שמפריע לזכור, חשבה בליבה, צריך להירגע קצת כדי לדעת מה זה...
המטבח הזה לא מאוורר, לא מצויד, שום תנאים אין כאן.
זועמת הכתה בסכין על הירקות. הייתה כבר עייפה.

זה לא בסדר מה שעשו לה, האשימו אותה בדברים שבכלל לא עשתה,
פגעו בה ולא התנצלו. יום אחד נשכחה הדלת הראשית פתוחה, ודווקא
בה חשדו.
רוצים לקצץ את משכורתה ואולי לפטר אותה בלי לברר כלל.
אומרים שהיא מפוזרת, שלא שמה לב למעשיה. איזה מגעילים!

הדגים לא נחתכו יפה. עדיין לא הופשרו כראוי.
הכתה בסכין בכוח. עכשיו צריך לטחון אותם. עייפה - גלגלה
קציצות, טבלה אותן בקמח, יצקה שמן למחבת.
כשהדליקה גפרור - היה פיצוץ. אור נוראי ואש איומה. אחר כך
הגיעו שכנים, קראו למכבי אש, אמבולנס, הבהילו אותה לבית
החולים.

הרופאים במיון הטרידו אותה בשאלות, והיא, אפופת כאב, רצתה
להתרכז, לחשוב בשקט על משהו אחר: אז זה מה שהרחתי, חשבה לעצמה,
הריח המוכר הזה. כשיצאתי בצהריים - שכחתי לסגור את הגז...