הילד יושב בפינת הרחוב,
מולו מונח כובע קרוע
מקופל וכפוף, במעיל הוא עטוף
השיער על ראשו קצת פרוע

מושיט הוא ידו הגרומה בחשש,
מנסה ללכוד איזה מבט
אך אף אחד לא שת לבו אל הנער
המכוסה במעיל מרופט.

ועוברות אצילות עם כפפות מלמלה
אדון ממהר בחליפה כחולה
נערה עם חתול שמנמן ופרוותי,
מחזיקה בידה טלפון אלחוטי

הגבר מביט על כל אלה עוברים
בצעד קליל ונחוש
ומרגיש בקרבו את כל צער העולם
כשמרכין הוא את ראשו בייאוש.

עת ליל ירד ברכות, כמו שמיכה
ללנים תחת כיפת השמיים,
הוא עוצם את עיניו ומשחרר אנחה
זה בסדר, הוא נח, בינתיים.