הוא כבר הכין הכל
על השולחן מחכה ארוחת-מלכים
עם נרות וקטורת

בסלון דולקת המערכת
ושיר בלוזי ורומנטי מתנגן בשקט בדירה
הצלילים מטיילים בחדרים
מאפשרים לו לגלוש למחשבות מתוקות

הוא שוקע במוזיקה הנונשלנטית,
לא שם לב לזמן,
חולם...

את הרהוריו קוטע צלצול הטלפון
שלושה-ארבעה צלצולים עוברים עד שהוא מספיק
להרים את השפופרת:
"הלו?"
"היי"
"נו, מה קורה? אני מחכה.."
"שמע..אני באמת...אני לא אוכל להגיע היום.
אני מצטער."

הוא סוגר את הטלפון
ומכבה את המוזיקה

מפנה את הצלחות
מכסה את כל הכלים בנייר כסף ומחזיר למקרר
זורק את הפרחים לפח ומכבה את הנרות

את הקטורת הוא מטיח ברצפה ורומס לאפר.

הוא מגיע לסלון, מרים את הוילונות,
פותח את החלון ומביט החוצה
האנשים למטה נראים כמו נמלים.
הוא עולה על אדן החלון,
מהרהר כמה רגעים
וקופץ.