אשת השמיים הורודים מהסה כוכבים
עכשיו שקט היא אומרת
מרחפת אל חלונות מהבהבים
ובוהה

בחושך היא נושמת להבות קטנות
עושה להטוטי קוסמים
שולפת חרב חדה
ומילים עפות לה בשורה
ישר למטרה

היא מסתחררת וצוחקת
זו לא אני
זה אתה
היא אומרת

לבה הקטן מתכווץ וכואב
ניצוצות של אימה מרחפים סביבה
היא אוספת אותם לקופסא מקושטת
ומעיפה

שביטי תובנות נקשרים לה בשער
היא מלקטת תיקונים
מחכה לבוקר

ונעלמת

בינתיים
אני יושבת על כסא עננים ומסתכלת
עטלפים ממוחשבים עפים לי בעיניים
מלטפים בי את המחשבות המסתבכות
טעונת גרעיני ספקות
מביטה בחלל
נוגעת בקרניים החוצות
את שביל הקטיפה השחורה

שוב
מתפרקת
מתחברת
נדהמת
כוכבי שנינות כבויים
חולפים לידי
ונמוגים

כשעולה אורו של השחר ניתזים על העולם פרחי עונג ונפרשים על
החושך

ל - א. ו - ש. שלהבות הנחמה שלי