ילדה עם בלון.
אישה זקנה שחזרה מבית המרקחת, כדי להביא משחה נגד כאבי פרקים.
ילד שנפל מהאופניים ויורד לו דם מהרגל.
הכל נראה קצת אחרת כשאתה יושב על ספסל בצד השני.
קצת כמו ציורים של אומני רחוב מצרפת. אפילו האנטנה שאחרי
הדיונה מזכירה קצת את מגדל האייפל.
אולי כולנו חיים בתוך כדורי שלג, הכל מסביבנו עשוי מגבישים של
קרח, נוצצים ובוהקים ומפתים, וכל היופי הוא בעצם רק פתיתים
לבנים-שקופים שימסו ויעלימו.
והכל קר.
היית פעם השתקפות שלי, ושברת אותי. שבע שנים של מזל רע.
נקמה מתוקה מריקבון לארוחת צהריים, בבקשה.
שטפתי את הפנים במים קרים של ברז, ריסים נשרו לתוך הכיור,
משאלות שמתנקזות לביוב ונעלמות.
ועכשיו כשאת מוחה את הדמעות מהלחי שלי, ככה, עם השרוול של
הסוודר שלך, זה מרגיש קצת כמו חיבוק.
אל תדאגי, הכל ירד בכביסה.