בחדשות מדווחים על משהו שעומד להתרחש
אני נזכר בך
ומנסה לקחת מהקצוות
את מה שעוד נותר
השנים הטובות חלפו
עכשיו נותר לנו לחכות
חשוך, ויש מגע שאי אפשר למשוך יותר
אני מדליק את האור
מביט סביבי
וגם את שם
זה תמיד עולה בבת אחת
מאיפה התחלנו
לאן הגענו
בנסיעות בלילה
את אומרת
תביט על הגדרות
יש אנשים שחיים שנים, בלי לדעת מה יש מעבר לכביש
ובשירים קצרים
אני מנסה לחפש את המשמעות
דרכים שמתפתלות
עד אל הקצה
ואז הן ממשיכות ישר
כאילו שום דבר לא קרה
את אוספת אל התיק שלך
את הבגדים
מביטה בי, שלא תשכחי דבר
אני יוצא מהחדר
יש תמונות שעולות, בשביל להכאיב
הצל שעל הקיר
גורם לי להרגיש זר
אני אומר לך
אל תביטי לאחור, יש דברים שאי אפשר יותר לראות
ושנינו כבר ידענו ללכת לאיבוד
עד שגילינו באמצע הלילה
את הכלב מחכה בפתח הבית
כמה היום הזה, עוד יימשך
חושב לעצמי
ונזכר
איך חצינו את הארץ
עד שהגענו לקצה
ומשם ראינו איך הכל נופל
ורק השמות נשארו
רציתי לחבק אותך, לומר לך שהכול מקרה
גם אנחנו פה, לעיתים זה משתנה
מדליק סיגריה
בחשיכה הזאת, אי אפשר לראות אם זה כואב או לא
על מי זה דורך, ומאיפה זה מתחיל
במצולות כבר היינו, ועכשיו זה רק מסתבך
על השולחן, את משאירה מכתב
אולי יום אחד זה עוד יקרה
ואז אני מחפש בדמיוני, משהו לאחוז
ומוותר
בנסיעות ארוכות, תמיד  ברחנו למקומות בטוחים
לא הרגשנו זרים בשום מקום אליו הגענו
רק בתוכנו, לא ידענו
מה שלנו באמת, ומה שייך להווה, לאמת, לזמן הזיכרון