אמירק'ה ניר / דכאון |
הם לא הבינו מדוע אני לא יוצא לרחוב
הם אמרו שמשהו איתי לא בסדר
הם לא הבינו למה אני מסתגר בחדר
בבית ספר אני לא אותו תלמיד
והנה לאט לאט נדפק לי העתיד
אני כבר לא אותו בן אדם שמח
אני שותק למרות שאני רוצה לצרוח
איזה אחת התחילה איתי לדבר
ואני את חיי לה מספר
אבן גדולה ירדה לי מהלב
ואני כבר לא מרגיש כאב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|