[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רעות לוי
/
תשוקה מהעבר

היא יושבת על הכיסא, אני מתקרבת אליה, מנשקת לשפתיה, עוברת
לצווארה  הארוך...מוצצת את השקע בין הצוואר לכתף, מלקקת אותו,
מעבירה בה צמרמורת עדינה וגניחה קלה... יורדת בנשיקות עדינות,
עדינות לשדיה כה יפים, מוצצת את פטמותיה ומלקקת אותן, מנשקת את
שדיה ויוצרת וואקום קטן- מעמידה לה את הפטמות ונושכת מעט כדי
לגרום לה לפלוט גניחה קטנה, כאב מצמרר שיגרום לה לצרוח טיפה
ושנייה לאחר מכן - מלקקת את המקום שיירגע...
                                       



תוך כדי שאני עושה את כל זה, המחשבות עוד מתרוצצות בראשי...
אני מתמוגגת מאושרת ושמחה -חזרנו. אחרי חצי שנה שאני מנסה
להשיב אותה לזרועותיי, האם יש פלא ואף הקטן ביותר -שאני רוצה
לרצות אותה עד שלא תרצה בעצמה לברוח ממני?
                                     



עוברת לשד השני בליקוק עדין, מנשקת את השד ומלקקת מסביב לשד
במעגלים הולכים וקטנים, עד שמגיעה לקצה הפטמה ממש... היא
עומדת, זקופה...נשיפה קטנה על הפטמה הרטובה גורמת לה להיאנק,
חיוך זדוני בזווית פי - אני יונקת את פטמתה לפי כדובדבן...
נוגסת בה ומוצצת טיפה. האנקות שמעליי רק גורמות לי להמשיך
ולשגע אותה...
   


                                               
מה יותר כיף מלרגש את האישה שלך? מלהראות לה שכל מקום
בגופה-שלך, ושתדאגי לו יותר משאת דואגת לעצמך.כשהיא תגמור, אם
היא לא גומרת בצרחות... אל תקראו לי בשמי!
                   



אני אוספת אותה בידיי ולוקחת אותה למיטה... משכיבה אותה שם
ונזהרת לא ליצור שום מגע שהוא לא הלשון שלי.
נשכבת מעליה אבל לא נותנת ולא לאיבר אחד חוץ מלשוני לגעת
בה...עומדת על הידיים והברכיים, נותנת לחום הגוף שלי לעטוף
אותה אבל ללא מגע. לשוני תרה אחר שדיה, נותנת להן ליקוק קטנטן,
יורדת עם ברכיי וידיי לאט, לאט מטה... וממשיכה מטה עם לשוני
לפופיק המתקתק שלה - מתנהגת אליו כאילו היה פיה, מנשקת אותו
בלהט... מלטפת עם קצה הלשון מסביבו ובתוכו, משחקת בו, מעבירה
מעין זרמים לכל מקום בו קיבלה מגעי.
יורדת עוד... מסתכלת לעיניה - הן מלאות תשוקה.



מה יותר כיף מלראות את התשוקה בעינייך, לדעת שאת כמהה למגעי,
רוצה אותי כמו שאני אותך.



אני עוצמת לשנייה את עיניי ומרגישה את ראשי מסתחרר לרגע,
מהשמחה וההנאה. פותחת שוב את עיניי ועיניה עדיין נעוצות בי...
אני מנשקת ברכות ומעבירה את לשוני מסביב למפשעתה, במשולש, הקו
המפריד בין המשולש הקסום שלה לבין בטנה המתוקה...אני מתקרבת כל
פעם ליעד אבל ברגע שהיא חושבת שאני עומדת לחדור עם לשוני...
אני נושפת בעדינות על ערוותה, גורמת לצמרמורת בגופה ויורדת מעט
מטה, נותנת לשדיי ללטף את ירכיה, להימעך עליהן ולשגע אותה...
נותנת להן לרדת במסלול שאחריו אני עוברת בנשיקות בשתי רגליה,
מנשקת בעדינות עדינות שיכולה להוציא מדעת.



התוכלו להאשים אותי? אישה כל כך יפה... הנסיכה שלי. נזכרתי איך
נפרדנו בצעקות, בבכי מר... איך היא זרקה אותי וכל שרציתי היה
לנשק אותה שוב והבטחתי לעצמי שעוד אעשה זאת, והנה אנחנו כאן
-חצי שנה לאחר מכן, היא מבינה את הטעות שעשתה אז, שזרקה את
הדבר היחידי שעשה לה טוב בחייה... ואני? אני רק רוצה לנשק
אותה...



וכך עשיתי, כמעט והגעתי לכפות רגליה ועליתי מעלה שוב לנשיקה...
הפעם לא חיכיתי, ידעתי שלא תצפה לזה ונשכבתי על גופה, לוחצת את
שדיי לשדיה, את בטני לבטנה, את מפשעתה למפשעתי ואז, פיסקתי עם
רגלי את רגליה, שלחתי רגל אחת ביניהן ולחצתי על מפשעתה גורמת
בכמה שניות לאנקות לצאת מגרונה, מרגישה אותה מהדקת את אחיזתה
ברגלי ואת עצמה עולה עם אגנה מעלה - מנסה להרגיש עוד ועוד ממני
-בה. תוך כדי אני לשה עם פי את שדה, מחזיקה את פטמתה עם לשוני
צמוד לחך פי ולוחצת, שתרגיש חספוס... שוב ושוב עושה זאת
ומרגישה את פטמתה מתקשה. מוצצת את פטמתה בעדינות ועוזבת, היא
מסתכלת בעיניי בתמיהה.



האם זה מספיק? לרדת לה או לשגע אותה עוד? אני מרגישה את כל
גופי זועק לטעום ממנה... אבל, מה עדיף?



התלבטויותיי הפסיקו כששמעתי בלחישתה לאוזני "בבקשה, תרדי
לי..."
שאוכל לסרב לאהובתי? לעולם לא. היא פיסקה רגליה ועזבה את רגלי,
יכולתי להרגיש את הרטיבות שלה מרוחה על ירכי ירדתי כך שראשי
צמוד למפשעתה, פותחת עם לשוני את שפתיה וחודרת בליקוק ארוך
מלמטה עד מעלה, נשיקה קטנה לכפתור התשוקה שלה וחזור חלילה.
חדרתי לתוכה, מפסיקה עם העדינות ונותנת לתשוקתי לפרוץ, חודרת
לתוכה ויוצאת עם לשוני כמה וכמה פעמים, עולה לכפתור החשק
המתקתק שלה ומוצצת ומלקקת אותו, מרגישה את הרעידות, שומעת את
הגניחות, מריחה את ריחה המתקתק ונזכרת בימים עברו... הוצאתי את
כל התאווה שהייתה בי בחצי שנה האחרונה ברצון למגעה והוצאתי את
הכול על הכפתור המתקתק שלה... לאחר לא יותר מדקות ספורות, היא
גמרה כשמצמידה בידה האחת את ראשי למפשעתה ובידה השנייה מושכת
בסדין, רגליה מכופפות ואגנה מורם לעבר לשוני... מצצתי את כל
מיציה המתוקים עד אשר נשמט אגנה למיטה וידה נפלה לצידה.. עליתי
חזרה לצידה וחיבקתי אותה.



אני אוהבת אותך, לצידך, איתך, בתוכך, את שלי - והפעם - זה
לתמיד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אופיום זה
אופיום
להמונים.







ד"ר מישה רוזנר
מאבחן נרקוטי


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/05 14:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רעות לוי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה