על גחונך תלך, אמרתי
כנראה שלא הייתי ברור מספיק
לנצח תקולל, ארור יהא שמך
למחפשים טוב ותבונה,
לא תיקרה על דרכם לעולם
אפילו בקוביות יפסידו בגללך
ויאשימו אותך שוב
לנוכלים יקראו בשמך, ולנשים מרושעות
לו רק ידעת לשתוק
לשמור לשונך המפוצלת בתוך פיך
היה נחסך ממך גורל
שלעולם לא אאחל לאחר
עבד למחילתך, בור תככיך השחורים
עורך המבריק אות קין
שרץ מבטן ומלידה
עד עולם

ואת, גורלך לא ישפר עליך
לא יעזרו לך חלקות עורך
ומתקי שפתיך
כי בעצב תלדי, שוב ושוב
ולא רק בנים
לפעמים אפילו לא בנות
לפעמים תקללי אותי, על מה שנתתי
על פירות בטנך הפגומים
ולעיתים לא אתן כלל
וקלת דעת אעשך
ורגשנית ונטולת בינה
קורבן לנוסטלגיה ולחיים שיכלו להיות לך
עד יבוא יום
ולא תהיי אישה עוד
כי אם עטיפה מקומטת וחסרת חן

ואתה הטיפש מכולם
אותך אררתי בחיים שלמים
של רדיפה אחר אושר בלתי מושג
לרוץ ולרוץ ולרוץ, ואיש לא שאל אותך
איך צחקתי ברשע, בראותי אותך נדחק
אל המרוץ המטורף
נזרקת מלידתך אל מסלול מוכתב מראש
אפילו רגעי אושר מועטים לא ניתנו לך
הם אינם מקוריים, אינם שלך
אומרים לך שזה טוב ונעים
ואתה מתפלש ומתרפש בהם
ברגעי האושר מפלסטיק האלה
הרי לו אהבתי אותך באמת
היית נשאר כאן
מי נתן לכם רשות לגעת
במשהו נסתר מכם
לו רק בקולי היית שומעת
אמרתי: "לא מעץ הדעת".