אתה שומע את זה?
זה הירח.
הוא תמיד יוצא בלילה ומספר סיפורים.
הוא יודע שקשה לי להרדם ו...
טוב נו, אני ביקשתי ממנו כמה פעמים.
והכוכבים? אותם ביקשתי בשבילך.
שירקדו לך מול העינים, יעלמו ויחזרו.
אני יודעת שאתה משתעמם מהר,
אז קראתי להם, שיהיה מעניין.
השטיח השחור? אלה השמיים.
הם לא נגמרים לעולם.
לפעמים אני יוצאת לטייל עליהם,
בימים שקצת פחות קר.
והירח שר את "ימים לבנים"
ואני מזמזמת איתו,
למרות שאני יודעת את המילים,
צריכה לדעת היכן לעצור.
ובבוקר אני נרדמת,
אחרי שהירח מספר אם הסתכלת או לא.
לפעמים הוא רואה אותך עם אחרת,
הוא לא אומר, אלא העיניים שלו.
בערב אני אקום כרגיל,
ואצא לשמיים חדשים.
"ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר"