כמו סכין מנצנצת
קרב, כה קרה,
כמו אציל בחליפה יקרה.
סכין חדה כואבת,
וקר, כה קר מגעה.
ולברוח החוצה -
וגם שם
העצים מתקרבים, מביטים מלמעלה
מאיימים עמודי החשמל
ויללת פח הזבל נשמעת מרחוק
הרוח הקרה מנשבת
מעיפה את הרגש עמוק לבפנים
כמו זעזוע עמוק
שקט כמו עינויים סיניים.
ואולי מגעך
מילתך הטובה
אולי תצליחו לגרום לגבר
להפסיק לברוח
ואולי,
על הכומתה הוא יחתום-
תודה לחברתי
שבלעדיה לא הייתי
מחזיק מעמד.
אוי, אני צריך לספר לך
בשביל שתלטפי
אבל כה מפחד, שבמקום-
תסגרי אגרופייך
ורגלייך.
איך חיים בעולם כזה קר?
איך חיים באדם כזה זר?
ואכזר...
איך חיים כך שלא הכל מאיים?
איך מקווים כשהתקווה היא כזונה?
איך אוהבים כשאין אהבה?
איך נאהבים כשלא אוהבים, כשלא מגיע?
איך מאמינים כשהאל אויבך?
איך?
הו איך
חיים עם עצמך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.