דני לירן / ידידים? |
ואותו המבט כשהוא מחייך,
עם אותם חלונות ראווה לבנים,
רק עם קישוטים אחרים.
פתאום זה כבר לא נורא
להסתכל לו בעיניים.
אפילו לחייך אליו בא טבעי.
להשוות קישוטים.
כנראה שזה מה שקורה,
אחרי שהלב נרגע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|