דני לירן / ידידים? |
זה אותו החיוך כשהוא מתקרב לעברי,
ואותו המבט כשהוא מחייך,
עם אותם חלונות ראווה לבנים,
רק עם קישוטים אחרים.
פתאום זה כבר לא נורא
להסתכל לו בעיניים.
אפילו לחייך אליו בא טבעי.
להשוות קישוטים.
כנראה שזה מה שקורה,
אחרי שהלב נרגע.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|