לפני כ-5 וחצי חודשים נכנסנו להריון.
בהתחלה היינו מלאים באדרנלין והשקענו בתינוק את כל מה
שיכולנו.
היינו בטוחים שזה יהיה פשוט ורק ניסינו למצוא אתגרים שיהפכו את
התהליך למעניין יותר.
עם הזמן, גילינו שהדבר אינו פשוט כשחשבנו-היו בעיות רבות עם
התינוק וכמובן שזה השפיע עלינו.
זה עוד היה לפני חודש שלישי ולכן אפילו חשבנו על הפלה. כבר
הספקנו להודיע לרופא (למורה) שנעשה הפלה ואז ישבנו וחשבנו עם
עצמנו. לאט, לאט התחלנו לקלוט מה אנחנו עומדים לעשות-להרוג
תינוק!
הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצחים ולא משנה מה יהיה, כמה סבל
ובעיות נעבור-אנחנו נתגבר על הכל ואת התינוק הזה נביא לעולם!
עם כל מכשול שהגיע מצאנו את הדרך להתמודד ועברנו אותו אבל היום
כבר הגענו לשלב שנמאס לנו מכל המכשולים כי הם רבים מדי. קיבלנו
את כל הסימנים שאומרים לנו להפיל...!
כל פעם שדברים מתחילים להסתדר, אנחנו מאושרים ואומרים:
"סוף, סוף!"- אפילו מתחילים להרגיש את הבעיטות...
אבל אז מגלים שהיו אלו רק גזים.
נמאס כבר מכל המכשולים, מכל הרגליים שכולם שמים לנו. זה הרגשה
שכולם נגדנו ואנחנו ממש לבד!
זה קצת מאוחר עכשיו להפיל אותו אבל זה הדבר שהכי היינו רוצים
כרגע.
לי אישית-כבר נגמרו הכוחות!
אני לא בנאדם שעוזב דברים באמצע-כשאני לוקחת משהו על עצמי אז
זה עד הסוף!
הכי מפחיד אותי זה שדווקא כאן, בדבר שהכי חשוב לי-אני אשבר
לראשונה והפיל את התינוק-את הסרט.
שמו בעצם מתאים למצב בו אנחנו נמצאים כבר 5 וחצי חודשים-אנחנו
חיים ב"מציאות מדומה" שעוד נצליח יום אחד להוציא אותו אל
העולם...