השעה היתה שבע וחצי בבוקר
יצאתי מביתה עם
ה"אני לא רוצה יותר" בגבי
היה חורף
פחי האשפה הירוקים נטפו גשם
אי אפשר היה לזרוק לפח את
ה"אני לא רוצה יותר" הזה
שהחיש צעדיו והלך לצדי
בפינת הרחוב הוא התחיל
להסתבך לי בין הרגליים
ה"אני לא רוצה יותר" הזה
כל כמה צעדים נתקלתי בו ומעדתי
בלית ברירה הרמתי אותו
והרכבתי אותו על הכתפיים
ה"אני לא רוצה יותר" הזה
התיישב בנוחות
ונפנף ברגליים כמעט עליז
ידעתי שאנחנו ביחד להרבה זמן
אני וה"אני לא רוצה יותר" הזה
שאני אבא שלו
שעלי פרנסתו
שהוא על כתפיי
פרעתי בחיבה את שערותיו
לא חשתי חיבה אמיתית כלפיו
אבל הייתי אביו
ליד חומת בית-הספר
עמד ילד והשתין
העננים היו שחורים
אד עלה מן השתן
החומה היתה גבוהה ואפורה
עמדנו שנינו
אני וה"אני לא רוצה יותר" הזה
והסתכלנו
החומה, כבר אז ידענו,
לא תזוז.