זה סיפור עצוב,
עולם אכזר.
אדם אהוב,
וזה נגמר.
ילדה בוכה כי היא איבדה כאן את הכל.

דבר כאוב,
שהוא אמר.
הוא לא ישוב,
ליבה נשבר.
כמו ביניין בלי יסודות, הוא עוד ייפול.


לכי ילדה!
הכל מתמוטט פה, הכל נהרס כאן, כבר עדיף לך לבד!
הוא שוב משקר לך ואת שוב נפגעת, זה לא יימשך לעד!
האם את רוצה להיכנס שוב למעגל האינסופי?
תוותרי ובואי איתי...

זה יום רטוב,
הגשם מר.
ליבה דאוב,
זה לא עזר.
והיא שוכבת שם כמהה לנגיעה.

זה לא חשוב,
לא מבינה,
זה דיי עצוב,
היא כה תמימה.
היא מתעקשת לאחוז בזיכרונה.

דיי!
לכי ילדה!
הכל מתמוטט פה, הכל נהרס כאן, כבר עדיף לך לבד!
הוא שוב משקר לך ואת שוב נפגעת, זה לא יימשך לעד!
האם את רוצה להיכנס שוב למעגל האינסופי?
תוותרי ובואי איתי...
לכי ילדה!
הכל מתמוטט פה, הכל נהרס כאן, כבר עדיף לך לבד!
הוא שוב משקר לך ואת שוב נפגעת, זה לא יימשך לעד!
האם את רוצה להיכנס שוב למעגל האינסופי?
תוותרי ובואי איתי...

אל תנסי,
אין על מה לדבר,
רסיסים של אושר...
הם לא יתחברו יותר.
זה שובר הכל בפנים,
איך כולם כבר מבינים,
אל ליבך הפנה גבו...

וכל שנשאר זה...
לשכוח אותו,
לשכוח את דמותו.