"שנייה אחת אלה, חכי פה מאמי..."
אלה שכבה על המיטה שלה. היה יום חם. נוף השכונה נשקף מהחלון
שיניב פתח כדי שאור יכנס לחדר החשוך.
יניב קם מהמיטה. התחת הערום והיפה של יניב התנדנד עכשיו מול
פניה. החדר היה עבש ומחניק מהשעות הנוראות האחרונות. יניב בחר
מהר תחתונים מהארון של אלה, ולבש חולצה שנחה בעדינות על גופו
הרפוי שלאחר הפורקן. התמהמה לרגע, ואז יצא אל המיסדרון, סוגר
במהירות את הדלת אחריו, מסתיר את אלה הערומה במיטתה. אח"כ מיהר
חזרה פנימה, ובידיו השחומות והרזות אסף את שני הקודנומים
מהמכנס שהיה מונח על רצפת החדר המשותף. אלה בחנה את שערו
הרפוי, משולל כל ג'ל. נראה היה לה חמוד, כמו בימים שהיו משחקים
במרפסת הבית של רחל בשכונה. לפתע חשה בילבול, ולא בכדי. כל כך
שונה היה רק לפני שלוש שעות. גוחן היה עליה, מענג בלי לשים לב
בכלל לדבר הנורא שהם עושים. והם ידעו כמה נורא היה הדבר שעשו.
פשוט הפיתוי... אם לא הייתה נסחפת בשמחה רבה כל כך אולי עוד
היה לה מה להתריס בפניו עכשיו. ריח הזרע ממפשעתה לא הירפה...
היא ניגבה הכל עם נייר טואלט, אבל הריח המפליל נשאר ולא עזב.
הנה הוא מחייך אליה שוב, אותו חיוך שחייך לאחר שגמר בפעם
הראשונה. כמה מתוק החיוך. רגשות הערצה היא חשה אליו מאז
ומעולם. אולם האינטימיות שנסחפו אליה היום, עכשיו היא מרגישה
אליו ממש... משיכה.
"נו, מה זה? מה אתה רוצה? בוא נשכח את זה, יניב, ב ב ק ש ה"
אבל יניב לא מקשיב. מנשק אותה. נשיקה ארוכה.... כמה זה נעים.
אבל אי אפשר.... אלוהים? למה? למה אי אפשר? הוא יותר טוב מכל
אחד אחר...
יניב ישב על מיטתה. ניזכרה שוב שהיו הולכים בילדותם לשחק בביתה
של רחל. ניזכרה בקייטנה אליה היו הולכים יחד. הכל נראה כל כך
מתוק.
"בואי... רק עוד פעם אחת אלה"
"לא! יניב די אי אפשר, אסי ישמע אותנו" בעצם רצתה. אפילו
מאוד.
"הוא ישן, נו בואי נעשה עוד פעם... מה זה משנה?"
איך יסתירו את הכל? ולמה לא בעצם? לא חייבים לספר לאיש... היא
לא תספר. יניב לא יספר... הוא לא יעז.
הכל התחיל אתמול. היא ויניב חזרו מהסופרמרקט השכונתי בשעה תשע
בערך. סוחבים שניהם את הקניות ומדברים. אחר כך ירדו לפארק שליד
רחוב בירין לפגוש את כולם. הימים ימי קיץ, וכולם נפגשים במרכז
השכונה הקטנה שבמרכז העיירה בדרום הארץ. יניב שיחק כדורגל,
דיבר עם סיון ועם מוטי, עישן איתה ועם מני נרגילה. היה נחמד.
אחר כך הלכו כולם לאכול לאפות אצל עובד, והבנות נשארו לדבר על
הכל.  אירנה סשה ימית ואיציק (איציק היה בן של בנות) דיברו על
כוכב נולד ועל מוטי וחברה שלו, סיון ודנה בחנו את הציצים האחת
של השנייה, איציק סיפר שהתקבל למיונים של סער מודיעין. אלה
ישבה עם אדיר ומורן על הדשא ואכלה סוכריות. אח של אדיר, יאיר,
עשה קפוארה. היה נחמד. בשעה אחת עשרה בערך יניב חזר עם מיקי
מהשווארמה והם הלכו יחד הביתה.
כשישבו בחצר הבית בשעה שתיים, החל הקור לתת את סימניו. אלה
ויניב ישבו על הנדנדה. יניב דחף ברגליו את הריצפה. אלה לא
הגיעה עד לקרקע. גבוה היה ממנה בעשר או חמש עשרה סנטימטרים, אם
כי מבוגר ממנה בשנה וחצי בלבד. קרובים ישבו. שותקים. כל אחד
עוסק בדבריו, קורא עיתון או סתם נחה, קוראת ספר. חיוך התפשט על
פניו של יניב כשהסתכלה עליו. הוא הניח את ידו על כתפה, כמו
שעשה פעם כשיצאו היא הוא והכיתה לערב כיתה והוא גונן עליה.
חיבק אותה אל חיקו.
אלה לא אמרה דבר. מה יש לומר. אם כי נוח היה לה ונעים בקרבתו.
מגונן. חם.
אחרי כמה דקות בהן רעדה ולא מקור, התקרבה אליו עוד קצת. וגם
הוא לא פסק מלהיצמד אליה. הדבר נראה היה בו בעת מוזר אך טבעי.
השתיקה הממושכת, ופעימות הלב של יניב שהרגישה מבעד לחולצתו
הדקה כשהניחה בטעות את אוזנה בחיקו, העידו שגם הוא מתרגש,
מבולבל, אך לא יעז להפסיק ממעשיהם.
השעה הייתה שעת לילה ואלה פחדה פחד מוות שמישהו יראה אותם
בחוץ. בכל זאת, אפילו שהיו קרובים כל כך מעולם לא שלח ידיים
אליה.
"יניב?" בקול רועד.
שתיקה של מספר שניות.
"מה?"
"בוא ניכנס לבית".
"יאללה".
נכנסו פנימה.
אלה ישבה אל הספה. קר היה לה ולא נעים. צמרמורות של חשש עברו
בכל גופה. משהו מוזר קורה הלילה. זה ברור. הסלון המרווח נראה
קר מתמיד לאור החצר האינטימית שבה ישבו קודם חבוקים. הייתה
שמחה עכשיו לחיבוק נוסף, על כל המוזרות שבדבר... מי תאר לעצמו?
היא ויניב????
ההורים ישנים. רק שלא יראו אותה עם יניב ביחד פה נוגעים אחד
בשנייה. אסי גם ישן. מתוק כל כך... בעריסה בחדרו שליד המטבח.
הקר שחשה קודם החל מתפוגג לאיטו. אלה הדליקה את הטלוויזיה
שבסלון על ווליום נמוך. החלה מסובבת את גומיית השיער על הזיפים
שנותרו לרגליה מטיפול השעווה שעשתה ביום שישי האחרון לכבוד
המסיבה עם מיקי.
מיקי היה חמוד. חשבה. הוא אף פעם לא שלח ידיים. מה שחבל. היו
יוצאים כל יום מבה"ס יחד. מעשנים. מדברים על כל מני שטויות.
במטבח יניב אכל את הצ'יפסים שנשארו מארוחת הערב. אלה חשבה
שבשעות כאלה מאוחרות יש לה רק את יניב, וכל חברותיה הטובות
בעצם אינן איתה כאן כל הזמן. כמוהן גם מיקי, או בן. מי מהם
יישאר איתה בלילה פרט ליניב?
הקור משתלט על הבית המרווח. יניב מתקרב אליה. "אלה?"
"מה?"
"בואי נלך לחדר שלך."
מעולם לא דיבר כך. מתנהג היה פתאום במידה של שקיפות שלא התאימה
ליחסים ביניהם. עברו לחדר שלה. אלה לא אמרה מילה להעיר לא. הוא
בלאו הכי לא חושב שום דבר כמו מה שאני חושבת, אמרה לעצמה, אך
החשש הנעים הכל מכרסם בתודעתה. יניב פשט את חולצתו. ונשכב על
מיטתה. גופו השחום החלק בהק בצורה נאה באור הפלואורסנטי. אלה
הדליקה את המחשב וחיכתה שיפעל. בינתיים דיברו.
"היום סיון אמרה שאתה חתיך" בשעות כאלה לא הייתה שומרת דברים
ממנו. למעשה מעטים הדברים שהסתירה ממנו.
"וואלה? לא בראש שלי הסיון הזאת".
ניסיון לעורר שיחה. העיקר לדחות את המתח באוויר שלחץ אותה כל
כך. יניב לא יודע לבטא את עצמו כמוני, חשבה.
"אלה המחשב עלה."
פותחת מסנג'ר, איש לא נמצא. מה הפלא בשלוש בלילה... באייסיקיו
בחור אחד מת"א מעצבן אותה עם שאלות טיפשיות.
"איך היה אצל עובד היום?" פלטה בעודה מתבוננת במסך על השאלות
של הבחור.
"מה מה הא?" יניב התעורר מחלום שהיה שקוע בו כנראה. עיניו היו
מעט עצומות.
"מה? כלום... לך לישון". אבל המבט שבעיניו דמה עכשיו להפך
הגמור משינה.
יניב קם והתיישב לידה על כיסא הפלסטיק שהביאה אתמול מהחצר. הוא
קירב את הכיסא עד שהיה כמעט צמוד אליה.
"אלה מה עם חבר? מתי יהיה לך מישהו?". ככה. ישיר.
אלה לא ענתה. היא ידעה טוב מאוד למה כוונה השאלה הזאת. אבל
מדוע הוא צריך את זה. הרי תמיד היה קרוב אליה יותר מכל חבריה.
"לא יודעת. מאז בן לא היה אף אחד." ענתה בחצי פה.
"אז אולי הגיע הזמן". עוד הוא אומר זאת מולל בידיו את כתפיית
הספגטי של בגד הים שלבשה מתחת  הגופיה. ידיו טיילו במורד
המחשוף הנדיב על עור הברווז של אלה.
בתזמון לא רע יניב הניח שוב פעם יד על כתפה. בתנועת יד
אוטומטית למחצה, כאילו עשתה זאת פעמים רבות בעבר, היא נגעה
בידו. כאילו מבקשת להסירה מכתפה. אבל בעצם לא עושה דבר.
יניב היה עכשיו ממש קרוב. אלה יכלה להרגיש את יד ימין שלו
מחליקה לרוחב מותניה. ממש כמו שבן נהג לעשות. אבל הכל נעים כל
כך. כל כך מוכר.
"יניב..."
לא עונה.
יניב כיבה את המחשב בלי לישאול אותה.
"יניב... מה אנחנו עושים?"
נוגע בלחייה. מעולם מעולם לא נגע בה כך. גם כשהיו יחד זמן רב
כילדים.
מתיישבים על המיטה המוטה לכיוון הקיר. יניב מזיז בחופזה מספר
חוברות שהיו מונחות שם. החדר מאוורר וקריר מעט פחות מהסלון.
בחוץ מנגנת מכונית שכנראה נעצרה ליד החלון של השכנים (אלה שאלה
את עצמה אם אולי זה יאיר חבר של יניב).
"יניב... נו... מה?"
מתנשקים. יוווו, מה קורה פה??? מתנשקים שוב. נשיקה טובה, חשבה.
תמיד חשבה שהוא בטח לא יודע לנשק.
דוחה אותו מעליה.
"יניב די... נו.... מה עם אסי וזה?" (ממתי ההורים הפכו להיות
"וזה"?)
"נו אף אחד לא ידע אלה..." לרגע חשבה שאולי גם הוא מבין את
המצב המטורף.
"נו... לא... מה אנחנו פסיכים?" (רצתה קצת ולא רצתה בעצם
שמישהו ידפוק על החלון, כמו שלפעמים היו עושים בלילות הקיץ,
ויבקש לראות אם יניב שם, אם הוא רוצה לבוא לשבת אצל עובד)
אבל זה מאוחר. יניב מוריד את המכנס, והיא, כמו בלי לרצות ועם
רצון גדול, מורידה יחד את החצאית והתחתונים. חזייה עפה.
יניב קם במהירות האור לנעול את הדלת החדר.
ושוכבים. אלה מעולם לא תיארה לעצמה שדווקא יניב יהיה טוב כל
כך. אמנם היה רק השני שלה... אבל בן והוא... כמו שני עולמות.

עכשיו היא נינוחה. מחובקת בזרועותיו שוב. שניהם גמרו פעמיים
הלילה. בפעם השנייה כמעט לא שאלה את עצמה מה קורה כאן ורק
נהנתה הנאה מלאה, בראשה השאלות יהדהדו מאוחר יותר. מי יודע אם
לא תסתיר את מה שקרה כאן הלילה כל חייה מההורים. יניב יצא
בשנית. הפעם חזר עם בקבוק מילקשייק. שניהם שתו ואז פרש מזרון
תחת מיטתה ונרדם, לא לפני שהשליך את הקונדומים המשומשים לאריזת
מסטיק פתוחה שעמדה על מכתבתה.
וישנו עד שעת צהריים מאוחרת. בשתיים דפקה אימה על הדלת. "אלה?"
נבחה בבכי "את שם?" במהירות שב לה שיקול דעתה. נשיקה ליניב.
(מרצונה! נשיקה! ממש נשיקה!)
"כן שנייה אימא"
במהירות יצא מהחלון. ממתי עליה להסתיר את יניב מההורים? חשבו
שיראה להם מוזר שישן בחדרה. בכל זאת לא היו חבר וחברה.
שמש בחוץ. סרקה את החדר למציאת סימנים מפלילים. חולצתו ומכנסיו
לקח עימו.
"בוקר טוב אימא"
"בוקר טוב ללי"
"איך ישנת? איך היה אתמול?"
"איפה?"
"נו בערב."
"סתם... לא יודעת. בסדר"
"איפה האח שלך?"
"אסי?"
"לא. השני."
"לא יודעת."
"טוב יש חביתות במטבח אני הלכתי שלום"
מזל. יניב נכנס שוב אחרי מספר דקות.
צעדיו של אבא רקעו בסלון.
"אלה, יניב, אסי, בואו לאכול."
ושלושת ילדיו הגיעו במהרה לסלון.

זה קורה מתחת לאף של כולנו. יש לקרוא עד הסוף. תזכרו שזה
אמיתי. וכן - זה קרה בדרום הארץ. האמת שהשמות ממש לא קרובים
אפילו למקוריים.
(מי שלא הבין את הקטץ' של הסיפור ורוצה הסברים, יכול לכתוב
אליי)