העולם כל כך גדול,
אני גם כן.

אני טיפה בים,
והים הוא טיפה ממני.

אני חלק מהיופי,
והיופי הוא חלק ממני.

לעיתים אני מרגישה ללא גבולות,
ללא גבולות שיפרידו ביני לבין העולם הסובב אותי,
לעיתים אני מרגישה שהכל הוא חלק ממני.
ואני חלק מהכל.

שאין אני והעולם,
שיחד אנחנו גוף אחד.

שכל פרח מלבלב מתוכי.
שכל עץ משריש שורשים בגופי.
שכל ילד יוצא מרחמי.
שכל רוח נושבת דרכי.

שכל דמעה שיורדת בעולם,
כאילו זולגת מעיני,
אך אנחנו אגם אחד גדול של אושר,
מרווים את צימאונם של העצובים.

בסתיו משירים את הישן.
בחורף בוכים על מה שאבד.
באביב מתחדשים בלבלוב בשלל צבעים.
בקיץ להוטים, אט-אט מתכלים.
ושוב חוזר חלילה.

הגדול מורכב מכל כך הרבה קטן,
והקטן מכיל את הגדול.
מאושרת להיות כל כך קטנה,
באנושות כל כך גדולה.