שוכב במיטה, לבד כרגיל
מוקף בשקט מוחלט, ובחושך מבהיל
מסביבי קירות נושמים, עם דופק מורגש היטב
אולי זה בעצם הדופק שלך, מבעד לקיר שחסם את הלב
בראשי רצות תמונות של בלבול
חושב שניסיתי לעצור את המבול
אך דמעותייך היפות ירדו ללא הפסקה
ואני במקום לעזור, הזמנתי לריקוד את גברת השתיקה
את לא חייבת לבכות, את יפה גם כשאת מחייכת
הייתי צריך להגיד, במקום לקום וללכת
אבל במקום לאחוז בך, ובידיי את העצב לעטוף
בחרתי לחזור הביתה, בתקווה שהוא יחלוף
ועכשיו אני מסתנוור לי
מזיכרונות בוהקים של יופייך
נזכר איך אהבת לאחוז בי
עד שהצלחתי להרוס את לבך
אז אל תגידי שזאת לא אשמתי
אף אחד לא בוכה כי עצוב לו סתם
אולי נפגעת מגודל אהבתי
רק תגידי, ולא אוהב שוב לעולם
תני לי לעבור איתך את זה,
אל תדחקי אותי הצידה,
להתאהב זה להיפרד,
ילד סינתטי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.