אני מאמין,
שתופעת ההומואים והלסביות שפשטה באזורנו היא תופעה ברת חלוף.

יש לנו,
בני האדם,
צורך למרוד,
להרגיש שאנחנו מביאים שינוי,
הופכים את העולם למקום קצת יותר טוב לחיות בו.

פעם נלחמנו ברעים,
ואז נלחמנו נגד המלחמה עצמה,
יש כאלה שנלחמים בזיהום הסביבה,
או מלחמה בגברים שחושבים שהם שווים יותר מנשים.

מלחמה על זכויות:
לשחורים,
לעובדים,
לערבים,
ליהודים,
לזקנים,
לנכים.

בכל פעם סיפור אחר, מאבק אחר, סיבה אחרת לעשות את מה שאנחנו
עושים. סיבה לעשות בלאגן ולעשות שמח.

ואני אומר, פסטיבל המיניות שפלש לאזורנו ילדותי, סוחף ומיותר.
אופיום להמונים.

ובכל זאת,
גם אני נסחף,
תוהה בקשר למיניות,
מתאהב בכאב מכל הלב,
לא מצליח לברוח מהמערבולת.

לעולם לא אתקבל כסטרייט - אני לא אחד מהם.
לעולם לא אתקבל כהומו - אני מתנגד לכל מה שהם מייצגים.

הלעד אפסח על שתי הסעיפים?