עין אלוהים, ללא פנים,
כשמים לא ידעו פסגות,
הורתה לנוח לפנים
על חלוקת זוגות-זוגות.
טיפות צלולות בשעון המים
ספרו מאז ניסי קדושה.
ובני אדם, כדמי שמיים,
הציפו שוב היבשה.
אך אז על חוף, בקשת צבע,
בקצה עולם רטוב פסגות,
נחתם חוזה עם עין הטבע
להסתדר זוגות-זוגות.
ועננת החטא סוערת
כדרך ארץ בלי מבול
ורק מצווה אחת נשמרת
בלב נקי וראש צלול.
ישוב הסער וירגיע
כהשתקפות נהר זגוגי,
אך תחת עין הרקיע
יסער לעד עולם זוגי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.