הייתי רוצה להיות הברק בעיניים,
הצחוק המתגלגל שבא אחרי השתיקה הארוכה,
פורץ דרך העבר לעבר האור המסנוור,
מתגבר עם כל נשימה... ומדביק את העולם.

הייתי רוצה להיות הדמעה, שזולגת באיטיות מענגת,
מדגדגת לך את הלחי ומשאירה אחריה נתיב...
שיפתח את הדרך לעוד רבות...
ריסים רטובים... שלא מצליחים עוד לכסות את האמת.

הייתי רוצה להיות התקווה שבלב,
שממשיך לפעום כנגד כל הסיכויים - נס רפואי, אומרים להורים.

אבל... אני רק הרוח,
הרוח הלוחשת מתחת לכנפיים,
דוחפת אותי... גם כשאינני רוצה,
למקומות רחוקים... מעצמי.