לאף אחד כבר לא אכפת
אף אחד כבר לא שואל
אף אחד כבר לא מתעניין
לא שואל מה איתי... איך אני מרגישה
אף אחד לא יודע מה קורה איתי בלילה כשאני לבד
אף אחד לא יודע אם אני באמת שמחה ומאושרת
אם החיוך שעל פניי באמת מסמל שטוב לי
האמת שלא..אף אחד לא יודע
אף אחד גם לא רוצה לדעת
לדעת מה אני עושה לעצמי
איך אני פוגעת בי
איך זה מרגיש אחרי, איך זה כואב
הדם שיורד לי, הקיבה שצועקת לאוכל
ואני יכולה רק להתעלם
להתעלם ולסבול
אמא כבר הפסיקה לשאול מה שלומי
את אבא מעניין רק הציונים שלי... וכמה שאני לא בסדר... תמיד
הרגשתי שהוא מחפש אותי
נמאס לי כבר לרחם על עצמי
אני רוצה שהכל יהיה מושלם
שאני אצליח בלימודים, שאני ארגיש טוב במשפחה שלי, שאני ארגיש
טוב עם עצמי, עם הגוף שלי
אבל לא תמיד מקבלים מה שרוצים, וכנראה שאני הוכחה לכך
אני רוצה שמישהו יעזור לי, שמישהו יקשיב לי
טוב אז אני לא בדיוק מושלמת
אז אני לא בדיוק מה שכל אחד אוהב
אז אני לא בדיוק מה שהייתם רוצים לפגוש
ואני לא בדיוק מה שהייתי רוצה להיות
מזל שאף אחד לא רואה מה יש לי מתחת לבגדים
בגלל זה אני גם דוחה בנים... אני לא יכולה להראות להם ת'גוף
שלי
אסור שאף אחד יראה מה אני עושה לעצמי
את הצלקות, את הפגיעות
אולי יום אחד יראו מה קורה איתי... מה יש לי... מה עובר
עליי...
אבל אולי כשיבוא היום הזה, הוא כבר יהיה מאוחר מדי?