מעולם לא חדלתי מלקוות
ולא חששתי מנפילות,
הרגשתי לרוב
שאת העולם אוכל לשנות.
בילדותי העמדתי פנים
שאינני זקוקה לאדם לעזרי,
רק שירי רהב קראתי
ובגיבורים התאהבתי,
בלב התקווה דחקה כל פחד
שמא מעולם לא אמצאה;
הייתי חזקה כגשם,
את לבי גנזתי כאוצר,
את גופי ראיתי במראה
ואף יד לא נגעה-
המשכתי לרקום את חלומי
כאשר האמונה בלבי.
ואז, שם, לפתע, בחוף,
מולי הוא הגיע
ובכל כוחותיי נתתי
את אשר תמיד גנזתי,
אך הוא היה כמו הים-
נגע בחוף ונעלם...
אך אני, עדיין רוקמת את יום המחר,
רק שהיום - כבר יודעת כאב שלא נגמר!
11/07/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.