אם תקשיב לשתיקתי,
תוכל לשמוע את צעקתה.
אני זועקת,
אתה מתיימר להיות הטוב מבין כולם,
אני בוכה.
הימים יגידו לי האם נכון לאהוב אותך,
עסוק באמת שלך,
עסוק בזהותך.
הבעת פניי נהפכה נטראלית,
אדישה להבעת פנייך,
האם קורן אתה מאושר מזוייף?
האם כולך זיוף אחד גדול?
תאמר לי, האם אתה מבחין בקיומי
שמבקש לחיות לצד קיומך,
בא במגע עם ליבי,
כולי שלך.
טעות לומר שאיני חלק ממך,
הריי שעות רבות חלפו מהרגע שאיבדתי את עצמי
בתוך הגילוי הפנימי שלך.
אני עסוקה בלשמור על שלמותך
בעוד שאני- אינני כבר...
וצורך טיפשי היה לי לחפש אצלך מקור היאחזות,
הרי אתה, עוד לא מצאת בעצמך את הכתף שתתמוך, שתבין לליבך.
כשקר בחוץ אני אצא עירומה אל הרחוב ואקפא מקור,
וכשתפנה אליי, אני אצא מדעתי ואקפא מרוב בושה.
אני שואלת לשלומך,
תענה!
כי את שלומי כבר הרגת מזמן.

6.3.05