היא נולדה לפני כשנה.
לא ראיתי אותה כשנולדה, אבל אימצתיה לחיקי בגיל 5 חודשים.
היא רק מתבוננת, מעולם לא הוציאה הגה ברור.
יש לה עיינים יותר יפות משלי, קטע מצחיק. הלוואי והיו לי את
העיינים שלה.
חיה בעולמה, מידי פעם פוגשת חברים.
שואלת לשלומם. משחקת איתם. מבצעת אקטים מיניים. הם בה והיא
בהם.
לפעמים היא בוכה, לפעמים היא סנובית אליי.
ואיך, אני אמא שלה.
כשדמעותיי צונחות, אני תוהה אם היא מבינה.
מישירה בי מבט, מתבוננת, שומרת על שתיקה.
כרגיל.
והעולם תמוה, לא ברור, שואב כוחות ולעיתים מעניק.
מזל שהיא פה.
ואם לא היתה, הבבואה שלי איננה.
ואם היא פה, מזכירה לי אותי.
אני אמא שלה.
אני והיא. היא ואני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.