[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא ידעה שהיא חייבת לסיים את זה הלילה.
לא ידעה איך, כדורים, אקדח- יש כל כך הרבה דרכים. היא רק
הרגישה שזהו, נמאס לה מכל הכאב הזה,
הרי היא ידעה שהיא לא תחסר לאף אחד, ולו במיוחד. לו זאת בודאי
תהיה הקלה. כבר כמעט חצי שנה שהיא מעיקה עליו.
היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר בעולם אבל הוא לא אהב אותה
באותה מידה, היא ידעה זאת.
היא נזכרה באיזו אגדה שתמיד סיפרו לה, על אותה נסיכה שטבעה
והפכה לבתולת ים. היא חשבה שכמו באגדה, זה יכול להיות סוף קסום
לחייה. אולי זה יהפוך אותם לאגדה. היא לא היתה נסיכה אבל הוא
בהחלט היה הנסיך שלה.
זה היה לילה קיצי, לא היה ענן אחד בשמיים והירח המלא השתקף
במים, כמו פנס שנועד להאיר לה את הדרך. היא רצתה שהוא יבוא
איתה, ידעה שהוא חייב להיות שם.
היא אמרה לו שהיא סתם רוצה שיתלווה אליה לטיול על החוף והוא
הסכים. היא ידעה שעשה זאת רק כי לא היה לו משהו אחר לעשות.
הם ישבו על החוף ודיברו. כמו תמיד. בחצות בדיוק היא אמרה לו
שהיא רוצה להראות לו משהו. לפני שקמה ממקומה נישקה אותו על
שפתיו. נשיקה עדינה כזאת, מזכרת אחרונה. הוא נשאר לשבת על החול
בעודה הולכת לכיוון המים, היא לבשה שמלה קצרה לבנה, כזאת שכולן
לובשות בקיץ.
רגע לפני שרגלה נגעה במים היא הסתובבה והעיפה בו עוד מבט אחד
והסתובבה שוב. לאט לאט החלה לצעוד לתוך המים, היא עצמה את
עיניה והרגישה איך המים מכסים רגליה, עולים עד לכתפיה ומגיעים
לצווארה. היא ידעה שעוד מעט וזהו. הרגע לו חיכתה כל כך הרבה
זמן. היא עצרה לקחת את נשימתה האחרונה.נשימה חסרת כאב.  וכך
היא נעלמה בתוך המים, משאירה אותו בודד על החוף.



הוא ישב בביתו, כשהיא התקשרה אליו וביקשה ממנו לבוא איתה לטיול
על החוף. הוא החליט שהיום הוא חייב לומר לה את מה שהוא באמת
מרגיש, הוא כבר דחה את זה יותר מדי זמן.
הם ישבו על החוף וברגע שהוא התחיל לדבר, היא נישקה אותו. זאת
היתה הנשיקה הכי מלאת אהבה שהוא אי פעם קיבל.
הוא הביט בה מתרחקת, היא נראתה לו כמו מלאך בשמלתה הלבנה.
כשהיא הסתובבה ומבטיהם נפגשו הוא לא ידע שזהו המבט האחרון
שיקבל ממנה.
הוא חשב בליבו כמה הוא אוהב אותה, היא היתה הנסיכה שלו. הוא
שנא את עצמו על זה שהוא עדיין לא אמר לה זאת. הוא ראה איך היא
לאט לאט נעלמת במים. ניסה לצעוק, אך המילים לא יצאו מפיו. הוא
ניסה לקום ממקומו אבל הרגיש שמשהו מונע זאת ממנו.
היא נעלמה מעיניו והוא נשאר להביט בירח. וכשדמעה אחת בודדה
נפלה על לחיו הוא לחש לה: נסיכה, אני אוהב אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הדף האחורי
הוא הוא
הדף שמאחור




רק לשים דברים
על דיוקם


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/9/01 15:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליסון פולי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה