אני מביט בך - אז איך את לא רואה,
שכשאני נושם אני עוצר עבורך את הזמן?
את החיים שלך נעלת בתוך בועה.
לאן את בורחת לי? תחזרי לכאן.

וכשהרוח תמית את המילים,
אני אומר.
את תשתקי ותשרטי את הפנים.
הדם יבער.

לא ידעתי, שאת עוד עצובה.
ולמה את לא נותנת לי לחדור.
וכשחשדתי שזאת לא אהבה,
הכל פתאום הפך שחור.

והכל משתבש.
איך שאת צורחת מתוכי.
כבה האור והכל רועש
ואת בוכה, שאת לא עוזבת אותי.
אני נגמר.

לא ידעתי, שיש בך מערות.
אבל בדקה תמימה עברתי את כולן.
לא הבנתי איך יכולת, שלא לראות,
איך שכשאני נושם אני עוצר עבורך את הזמן.

והרוח ממיתה את המילים.
אני רועד.
את שותקת ומלטפת לי את הפנים,
שלא אפחד.

והכל משתבש.
איך שאת צורחת מתוכי.
כבה האור והכל רועש
ואת בוכה, שאת עוזבת אותי.
אני נגמר.

והכל משתבש,
איך שאת נקרעת בתוכי.
איך שאני מתרגש,
כשאת בוכה, צורחת, שאת אוהבת אותי.
אני נגמר.

והזמן פתאום בורח.
והשקט שוב לא מרעיש.
והאור גונח,
את הבועה שלך מקיש.
עם מבט לבן- היא מתנפצת.
אני נגמר.
עם מבט שלם- את בוכה, צוחקת.
אני נגמר.