מכורה
אובססיבית
תלותית

הכנסתי את עצמי לתכנית גמילה.
למרות שבדרך כלל
אינני חושבת לטווח הארוך.
אני חיה את הכאן, את העכשיו
שהוא הפכפך לעיתים ובוגדני לרוב.

וכעת אני מקווה
שבעזרת עשרה צעדים פשוטים
אוכל להיגמל ממך.

זה קשה, אתה יודע.
במיוחד הקריזים האלה, בלילות.
אני כובלת את עצמי למיטה
בשלשלאות מתכת
מזריקה עוד קצת שלווה
ומנסה לגרש את דמותך מראשי.

אבל אני יודעת שבבוקר,
כשיבצעו את הבדיקות
שוב יגערו בי על שנפלתי
על ששוב נכנעתי.

לתוכנית שכזאת צריך כוח רצון
יכולת הדחקה מאסיבית
ורצון עז להיגמל.
עכשיו אני יודעת שאאלץ להשאר כאן לנצח.
מעולם לא הייתי חזקה.

ואתמול בלילה
חזרתי עשרה צעדים אחורה.
שוב נרדמתי
כששמך על שפתיי.






הבטחתי שאדכא. אני יודעת.
אני כל כך מצטערת.