אז זהו שהפעם באמת שכחתי ממך
ואני לא חושבת שדבר יעזור
ללב שלי אתה כבר לא תחזור...
לפני חודשיים עוד הייתי בטוחה שכשאני אראה אותך אני אתמלא הלם
ומבוכה
שאני אחפש לאן לברוח... או שאני אנעץ בך מבט אכזרי שאומר
"זדיין... שכחתי ממך" ואבכה כבר אחרי זה.
דמיינתי כבר את כל הסיטואציה... אתה באגד מחכה לאוטובוס...
לבוש מדים... שיער קצוץ... למרות שלא ראיתי אותך בהם אף פעם
יכולתי לדמיין אותך לבוש בהם... מושלם!
גם אני באגד... אבל ממהרת לעבודה. ואז אני רואה אותך שם עם
הלחיים הסמוקות שלך ערני כהרגלך מסתכל עלי בקטע של "אני אמור
להגיד לה שלום?!"
ואני ממשיכה ללכת מסתכלת לא מסתכלת ובפנים מרגישה את כולי
נשרפת. חנוקה רצה לשירותים באולם ובוכה...
אבל הפגישה בינינו הייתה לגמרי שונה... שנינו הלכנו לנחם
חבר... ראיתי אותך סוף סוף במדים... ולא, לא היית מושלם...
היית פשוט אתה... עדיין מטיף על זה שהקולה מקלקלת את השיניים,
הלחיים היו סמוקות, אבל היה משהו בך שהיה קצת אחר, את המלבורו
האדום החליף האל-אם לייט...
והיה משהו בעיניים שקצת השתנה
אתה כבר היית שם כשבאתי, אמרתי לו שלום ואז גם לך...
ולא היו לי פרפרים, ולא נשרפתי, וגם לא היה לי רצון לבכות חוץ
מהסיטואציה שבה היינו... ניחום אבלים..
אני חושבת שהרגע שבו הבנתי שאני כבר לא אוהבת אותך היה הרגע
שבו שמעתי שקראת את מה שכתבתי עלייך ולא הרגשת צורך להגיב לי,
להגיד מה אתה חושב, במקום זה מסר עם חברה שלי "תגידי לה שלא
התכוונתי לפגוע בה..."
זה נראה לך מספיק  אחרי מה שהיה כתוב שם?!
אני לא חושבת שהבנת עד כמה האהבה שלי אליך הייתה משמעותית...
בכל אופן  למרות ששכחתי עדיין נשאר געגוע... אלייך
לדבר איתך בחופשיות... שתייעץ לי שאייעץ לך... שיהיה לי אומץ
להיכנס אליך לאיסי... סתם כדי לשאול מה נשמע...
שנחזור שוב לישיבות של פעם... זוכר איך היה?!... אצלי בחדר
כ-ו-ל-ם, במרפסת כ-ו-ל-ם, איך ישבנו לילות שלמים והייתם עוזבים
רק כשהשמש הפציעה... זוכר איך היה?! זוכר מתי התפרקנו?!
מה שנשאר זה רק זכרונות וגעגועים, אולי לא שכחתי אותך אבל
התגברתי עליך והמשכתי הלאה, ועכשיו יש מישהו חדש שעושה לי טוב
ולא ייתן שאבכה, הוא גורם לי רק לצחוק... הרי "מי שגורם לך
לבכות לא שווה את דמעותיך..." ועובדה זה נכון, הקלישאה הזאת
הוכיחה את עצמה יותר מפעם...
אני מאחלת אותו דבר גם לך, שזאת שאתה אוהב תבין כמה האהבה שלך
כלפיה חזקה ולא תזלזל בה, ושתגיע לשלמות...
ובמידה ואי פעם תקרא את זה תדע תמיד שאני כאן בשבילך מתי
שתזדקק  
אין לי איך לסיים את הכביכול מכתב הזה
אני לא יכולה לרשום שלך, ולא באהבה, ולא בידידות...
אז אני פשוט אסיים אותו ואתה כבר תסיק במה...