"העולם יותר טוב בגללך
לי יותר טוב בגללך
הלוואי ויכלתי לתת לך להרגיש אפילו לדקה את מה שאת גורמת לנו
להרגיש כול הזמן"
אוהב
---

דברים השתנו.
העבר לא חשוב?
כה קל לשכוח?
ואני עוד זוכרת
איך העיניים דיברו.
מה נעלם מלבך?
הדרך הקלה
לא תמיד מובילה לטובה,
אולי לזו, שבהכחשה.
כן הפסד לא ידוע
אין הוא פוגע,
אך הפסד כן קיים.






בחברות טובה חשוב, אפילו אם לא מקבלים את המעשים של השני,
להבין ופשוט להתרחק בלי כעס, לתת את הזמן ואת המרחב.
אך השאלה איפה הגבול בין לתת מרחק לבין לוותר על קשר כה חשוב
ומיוחד עד כדי כך שרק אותם 2 אנשים יכולים להבין אותו בעולם
הוורוד שיצרו. מה הגבול בין צורך במרחק לבין חוסר רצון לזכור
וליצור זיכרונות.