כבר לא צריכה אותך-
ברגע אחד הכל הפך לאבנים,
מקישה על שולחן שיש קר,
מחפשת סיגריות...
וכמו אישה כל- כך עצבנית,
משתוקקת לומר משהו מוחץ
שאין עליו תגובה אפשרית.
באהבה ראיתי גם את הלבנה
כאילו הייתה שושבינה שלה, של האהבה.
לאור היום הייתה מעוררת גיחוך
במין התמדה אוהבת,
כאילו, שלחה מכתב אהבה
במעטפה לבנה.
אין יום שאני מוגנת מאהבתי אליך
וזה רק שולחן השיש
שהפך הכל לאבן
ונתן את התחושה
כאילו כבר לא צריכה אותך.
אבל למה לא לתת למלאכים
את מבוקשם?
למה לא להביא את האוהבים
להתהלך לצדם
אם כל-כך משתוקקים?
20/03/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.