אני נהנית לטפס
ולהשקיף על הנוף,
לטייל בין גנים
שבאביב פורחים.
באלה החיים
אנחנו רק אורחים
בין כשלון להצלחה,
בין חוסר ושפע,
משוטטים בנתיבים
כמתבודדי העיר הגדולה,
בודדים גם בעיירה קטנה.
קר ועצוב בהמולה
וגם בשלוות הגבעה הסמוכה,
אז הכי טוב בשבילי
לא להעמיס על ליבי,
לא לעייף את ראשי
ורק להשקיף
על הנוף הפרוש
ולהיות מתבוננת
בינות.
2/04/04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.