מתגעגעת לתחושת הקירבה המופלאה הזו
אך אתה חושש שאפרום את תפרי חייך;
אני מבטיחה לא לפרוץ את הגבולות המקודשים
שאנו מחויבים לגדר בהם את כל הרגשות שלנו.

לא אתן לכנפי החלומות להמריא עד כדי התנתקות
מקרקע המציאות.
ולמרות זאת, אני שואלת:

הכיצד נטעת בי תשוקה שכזו,
ערגה וגעגוע?
ואתה רומז לי במאה דרכים עדינות
ואלפי מבטים חודרים
להיסחף אתך במורד הזרם הגועש
מעל כל הסכרים,
מתחת לכל הגשרים,
מתחת לכיפת השמים
ותחת כל עץ רענן.

אולי מוטב לנו להמשיך לכפות
בכבלים עבים
את האהבה השוררת ביננו
והחוטאת בתשוקה שאינה במקומה?!
האם נצליח להתכחש למה שנרקם,
למה שנרשם על ידי כוחות נשגבים?

האם נצליח להישאר רעבים
ומה נשיג בזה?
חושבת... חושבת וחושבת,
משנה דעתי, מזנקת
אל מעבר לגדר,
וכמובן, מבלי לחשוב פעמיים,
נוחתת לצידך
לדקה מתוקה.


15/11/04