על החלון שלי בחדר, ככה סתם כי אפשר,
יש עכשיו מסיבה וכולם מוזמנים.
החברים הכי טובים הם אלה שנשארים,
כי גם אחרי הכל
אין באמת כלום.
זאת הרי המסיבה שלך,
אז תבכה אם בא לך.

בשעות כאלה פתאום נראה שמשהו לא בסדר.

אתה רודף אחרי הזנב של עצמך.
או אולי זה הזנב שרודף אותך.
כשאתה לבד בבוקר, אפילו לא עם עצמך,
אתה שוקע בייאוש הקריר בכוסו השקופה.

מתוך חלום מגיעה הישועה,
שיער לה זהוב ועיניה בוהקות מעוצמה.
וכך כאילו כלום היא מלקקת את פצעיך,
כאילו אין לה פחד אפילו מהפחד עצמו.

עוד נפילה אחת קטנה.

בזמנים כאלה כבר קשה לקום בחזרה.
אבל משהו תמיד מושך אותך למעלה.
ההתמכרות לכאב בדיוק שתי שניות אחר כך,
מזכירה לך שאתה נושם.

החיים בזבל, וקר כאן למעלה.