ארבל הכרמלי / מחושך לאור |
נכנסתי לשם - בין חושך לאור!
ראיתיה - שחר!
נישקתיה - אור!
לא סתם אור, אלא, אור גדול
אשר גם בורא שמיים וארץ לא ידע.
זהו האור שבקע מנשמתי
ואף את גרוני חנק.
אני לבדי - זהו העבר.
אני והיא - זהו ההווה.
מוזר שרק אתמול
היה לבי ריק ממחשבות
ועכשיו עומד להתפוצץ
כי מלא הוא אותה.
איש לא יהין לקרוא מחשבותיי
כי מיד יסונוור באור העוטה אותה,
רק פי ישמש לעיתים
ראי שיחזיר האור
ואז יתנגשו אורי באורה
וייצרו את האהבה הגלוייה
הנושאת על ראשה
את כתר הרגשות.
1975 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|