במקום, שם אל מול הים,
ישבנו שנינו, איש ואהובה.
דבוקים היינו בידינו בדבק עז
וקרני עיניינו נשתזרו כחוט דק.
כמו גורל של קרב תלוי - עומד
וכל צבא עמדתו משפר,
כך גם נשמותינו יצאו החוצה
לשפר מצבן, לחדור פנימה.
ובעוד הנשמות
נושאות ונותנות
הפסקנו לדבר ולתהות,
והחלנו במחול התשוקות.
לזו האהבה, שעל הבדידות גברה,
הביאתני לזירמי שפיכה
בכוח החושים החשקניים,
שהפכו הערגה לאהבת בשרים.
כי סוד האהבה הוא הנשמות
אך ספר האהבה נרשם על-ידי גופות,
ואין תקווה לנשמות טהורות
מבלי ירידה אל התשוקות!
29/04/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.