תקחו אותי, שימו על מצע.

תפשיטו אותי לאט לאט, תצבעו בצבעים שאפשר להתחיל.

תקח אותי בעדינות ותשא אותי לעבר המיטה, תלטף את שערי ובנתיים
אמרח שמן, כדי שיהיה לך יותר קל.

זה נעים.

אני אוהבת שאתה מלטף אותי.

כמו שההיא פעם פיסלה אותי עם האצבעות שלה, לאט, עם רטט שעובר
בכל גופי, מסיטה שערות, כדי שלא אתלכלך, עוד כמה רגעים אהיה
מוכנה.

תמסגרו אותי, ולא תבינו למה אני מנסה לצאת כל הזמן, תוסיפו
שכבות על גבי שכבות, שעם השנים יתקלפו מעצמן, התבגרתי.

לפעמים אנסה להתנגד למגע המצמרר שלכם, אני יכולה לבד.

מתמתחת-נאנחת-נאנקת-צועקת-מחייכת-מסתתרת-מנסה- מחכה.

לפעמים יוצאת החוצה, התגובות מרתקות אותי ובכלל צריך להיטמע
כדי לחיות-

לפעמים רק מנסה להתבונן, מתגרדת בפחד.

תדביקו עליי תוויות, תקשטו אותי בדברים הכי רגילים שיש לכם,
תגזרו לי את העור במספריים אדומות גדולות, אני מנסה
להתנגד,כמעט מצליחה.

אחכה כמה ימים עד שהדבק ייתייבש, אתפור לי שמלה כמו שהייתה לי
שהייתי קטנה,

אצבע את האצבעות בצבעים הכי בולטים, כי אני עדיין זוכרת איך
היא הייתה מפסלת, כל יום פסל אחר, עד שהיא החליטה שהיא עוברת
לחומר גלם אחר.

ועכשיו אני בכלל תמונה.

תלויה על הרבה קירות, פותחת עיניים ומנסה להישמע.

מנסה לא לחשוב על הרעידת אדמה הבאה שתבוא ותפיל אותי לריצפה.

אתה לפעמים שוכב לידי, מתבצר במסגרת שלך, מתעטף בבדים ומוכן
לחלוק אתי, כדי שאני אהיה יותר יפה.

אני אוהבת איך ששנינו תלויים ככה על הקיר, ואני אפילו מוכנה
לשקול כמה רעידות אדמה קטנות כאלה, שיקפיצו אותנו ביחד, אחד
לשני, ואולי אפילו שברי זכוכיות יתחלפו בינינו. ומכחול קטן אחד
בצד, עוד לא יבש.

עוד כמה רגעים אהיה מוכנה.