הלנה הסתכלה מעט בחשש לעברו של דניאל, המבחן השלישי נשמע מאוד
מאיים. ג'וזף שהבחין במתיחות שלה, נטל בקבוק יין אדום, כוס
מעוצבת, מזג את הנוזל האמרגני והגישה להלנה. " יקירתי" אמר
בקול מלטף, " עברת עד כה שני מבחנים שאינם פשוטים כלל וכלל
ולכן אני בטוח שתעמדי בכבוד גם במבחן השלישי.
מלבד זאת, עלייך לבטוח בדניאל שדואג לך מאוד ואף התגנב ללבי
חשש שמא לא תעמדי במבחן השני", קרץ ג'וזף לכיוונו של דניאל.
"אני בוטחת בו", הלנה הישירה מבט לדניאל וידעה שמשפט זה לא היה
סתמי, דניאל חיבק אותה ונשק לשפתיה.

באותו יום דניאל לקח אותן למסעדה יוקרתית ונעימה על גדות הנהר.
הלנה ואנסטסיה זללו מכל המטעמים ושתו מהיין הצונן. כשהגיעו סוף
סוף לבית היו מעט מבוסמים, דניאל (שנדמה כי היה היחיד ביניהם
שעמד על רגליו), הסיר את בגדיהן של הלנה ואנסטסיה והחל לנשק
קלות את גופן. שפתיו נשקו בעדינות את פטמותיהן, לעתים אף נשך
אותן במעין שטניות מענגת. הלנה ואנסטסיה גנחו והתמסרו לידיו של
דניאל שהחלו ממששות את שדיהן ומעסות אותן כיד היוצרת בחימר.
עיניו הבהיקו בגוון אפל מבריק לאור המנורה הקלושה, הלנה לא
פחדה ממנו,היא התמסרה בכל נפשה לידיו המרגיעות. אנסטסיה הפכה
בעדינות את הלנה על בטנה והחלה מנשקת אותה בתאוותנות. דניאל
חפן את ישבנה הרך והלבנבן של הלנה, וחדר אליה בזמן שידו החלה
מצליפה על פלחי ישבנה הצלפות מדויקות שלוו בכאב ממוקד ומדוד.
הלנה הרגישה כיצד העונג והכאב מתערבבים בתוכה כמו צבעי השמן של
דניאל.
אנסטסיה ניתקה את שפתיה מהלנה והורידה את התחתונית האדומה שלה,
היא קירבה את ערוותה המגולחת לכיוון פניה של הלנה.
הלנה הריחה את ריחה המבושם של אנסטסיה ונשקה קלות לשפתיים
העדינות שנגלו מולה, לאחר מכן החלה ללקק בתאווה את שושנת
האהבה. טעמה דמה לדבש והלנה התענגה מכל רגע. אנסטסיה החלה
להתפתל ולגנוח בתאווה חייתית. אחר כך התחלפו בתפקידים ולשונה
של אנסטסיה טעמה את הלנה. הלנה חשה הרגשת ריחוף שהרבה זמן לא
חוותה וניסתה לרכז את כל חושיה באורגיה המסעירה, היא הרגישה
כמו שיכורה משולחת כל רסן.
שעתיים לאחר מכן פקחה הלנה את עיניה הירוקות, מימינה היא ראתה
את ראשו של דניאל נבלע בכריתו וידו כבדרך אגב נמצאת על רגלה.
משמאלה הרגישה את נשימתה החמה של אנסטסיה נושבת בעורפה ומפל
שערותיה דקר בנעימות את גבה של הלנה. התחושה של להיות נאהבת על
ידי שני אנשים חדרה עמוק לישותה והיא לא אבתה לקום, אך דברים
רבים סבבו במוחה בקדחתנות והיא קמה באנחה שקטה.
פניה היו מול החלון וידה הסיטה את וילון הקטיפה, לאור מנורות
הרחוב שזהרו יכלה להבחין בעצים שבשדרה ובמכוניות העוברות לאיטן
לצד הולכי רגל שעסקו בעניינים אלו או אחרים. מתוך העננים נגלתה
לפתע הלבנה שהאירה את גופה הערום של הלנה במין משחק אור וצל
חושני.
"את פשוט יפיפייה, יקירתי" לחשה אנסטסיה מאחור. הלנה הסתובבה
בפתאומיות וראתה את פניה הסתורות והמדהימות של אנסטסיה וגופה
החטוב והקטן מואר אף הוא, מפתה ומזמין. אנסטסיה חיבקה את הלנה
ונשקה על צווארה, היא התמסרה לאנסטסיה והרגישה איך כל שריריה
מתרפים למגעה.
"מה מטריד אותך מתוקה? מדוע קמת באמצע הלילה?" הלנה חיבקה את
אנסטסיה וראשה נפנה שוב לחלון, תלתליה בגוון הנחושת מוארים
באור יקרות. "כל התקופה האחרונה שחוויתי איתך ועם דניאל שברה
אצלי הרבה מוסכמות" הלנה החלה לספר בעדינות. "הרגשתי שאני
עוברת מעולם המציאות לעולם אחר שאליו מעולם לא נחשפתי, אך ברגע
שהייתי בו הוא מצא חן בעיני.
מצאתי את עצמי מתמסרת לעונג שבלאהוב אישה אחרת, חשפתי את עצמי
לאהבה של גבר
ואל הכאב שלו. אני רואה את עצמי אף כשפחה כנועה שלו שמגשימה את
כל מאוהיו. מה זה אומר עלי אניס? איך הפקרתי את עצמי כל כך מהר
לאהבתכם, מחפשת את הכאב, את הריגוש האסור...?"
אנסטסיה נישקה את הלנה בעדינות על שפתיה וטיילה עם ציפורניה
בקלילות על עורה הלבנבן, לאורך קימוריה. "אני אוהבת אותך
ודניאל אוהב אותך ואת אוהבת אותנו. ממקום זה הגעת אלינו
והתמסרת אלינו, אולם עלייך לזכור גם שנחשפת לעולם המופלא של
השליטה והכניעה וכי זה משך אותך בעבותות של קסם", חייכה
אנסטסיה, "כפי שזה משך אותי. לכל אחד יש את קצב ההתקדמות שלו
בעולם זה, אולם יש כאלה שלומדים ללכת לפני שהם למדו לזחול,
כמוך לדוגמא ואת פוחדת... פוחדת לאבד את אישיותך, חוששת להישאב
לעולם הזה". הלנה הנהנה במהירות, "בדיוק לכך התכוונתי".
"אני מבינה" הנידה אנסטסיה את ראשה לתגובה, " אך אם למשל היו
נותנים לך אפשרות לחוות הרבה חוויות מסעירות שהן מעבר למה
שחשבת שאפשר או נורמלי עבור מחצית מחייך במקום להמשיך ולחיות
את חייך באותו סטטוס קוו, במה היית בוחרת?". ההבנה חלחלה להלנה
ואנסטסיה אחזה בידיה.
"הסתכלי עלי, יקירתי", היא הישירה מבט לעיניה של הלנה, "לא
איבדתי דבר בכך שמסרתי את עצמי לדניאל, אלא רק העשרתי את
נשמתי. מצאתי עצמי מחוזקת בכך ליכולתי להעניק גם אהבה לאותו
אחד שהעניק לי".
"אני יודעת" חייכה הלנה באהבה לאנסטסיה, "אני גם חוששת מהמבחן
השלישי" המשיכה באותה נשימה, "אני מפחדת לאכזב אותך ואת
דניאל".
אנסטסיה חיבקה את הלנה ועיניה צפו בה ברוך, "אני בטוחה
שתצליחי יקירתי ואת לא תאכזבי אף אחד, וודאי לא אותי, עלייך
לבטוח בדניאל, הוא אדם בעל נפש אצילית שלעולם לא יעשה משהו
להשפילך או להקשות עלייך ללא צורך ועלייך גם לבטוח בי שאני
אעשה הכל כדי לעזור לך".
הלנה ליטפה את שערה של אנסטסיה, "אני בוטחת בך ובדניאל ולעולם
לא אאכזב אתכם". אנסטסיה אחזה בידה של הלנה "אני שמחה לשמוע
זאת יקירתי, ועכשיו בואי למיטה כי אני עייפה ויש לנו יום ארוך
מחר", היא  צחקקה. הלנה הלכה אחריה בתחושת הקלה ולבסוף נרדמה
כשהיא מניחה את ידו של דניאל על ביטנה ואת ידה של אנסטסיה על
חזה.
למחרת הלנה קמה וראתה להפתעתה את דניאל מסתכל עליה בחיוך ועל
עיניו נסוכה הבעה משועשעת, "אני שמח שישנת טוב הלנה שלי, מתברר
שהיית זקוקה לכך".
הלנה מצמצה בעיניה והתעשתה, "אני מצטערת אדוני...לא
התכוונתי". דניאל עצר את שטף דיבורה כשאצבעותיו על שפתיה,
עיניו הכחולות בוהקות, "אל תתנצלי יקירתי, אפילו אני ואנסטסיה
הרשינו לעצמנו לישון מעל ומעבר, כולנו נפלנו קורבן לתשוקות
שלנו ואני מאושר על כך", חייך.
הלנה הסמיקה ולא מצאה את המילים הנכונות לומר, דניאל עזר לה
לקום והוליך אותה לכיוון המקלחת. הלנה שמה לב לכך שהיא עירומה
מבגדים, אך לא היה לה איכפת, היא הרגישה בנוחות לצידו של
דניאל.
אנסטסיה המתינה לה שם עם מגבת, דניאל תפס את ידיה של הלנה
והחל ממששן בעדינות, "אנו מוזמנים הערב למסיבה מאוד מכובדת
בביתו של מר ג'וזף, אותו בוודאי את זוכרת" חייך דניאל, "אירוע
זה אינו סתם אירוע כי אם החשיפה שלך לעולם שלי, של אנסטסיה
ואנשים נוספים". דניאל הפסיק לרגע ווידא כי מבטה של הלנה מקובע
במבטו,"אני גאה בך הלנה, ורואה ברצונך להתמסר אלי כמשהו יקר
ערך ולא מובן מאליו, אולם על אנסטסיה להכין אותך לקראת המאורע.
אתן תקבלו את האורחים, תארחו אותם ואף תשרתו אותם. אני יודע
שתסבי לי גאווה רבה. אחרי הכל את אפרודיטה בהתגלמותה".
ידו ליטפה את שערה המתולתל ופיו נשק על מצחה, "האם תסכימי לכך
יקירתי, התגרמי לי אושר?"
"כן אדוני, למענך אעשה זאת", השפילה הלנה את ראשה וסומק קל
שוב כיסה את פניה. "נתראה בערב יקירותיי",דניאל נשק  לאנסטסיה
ויצא.
הלנה פנתה לעברה במבט שואל ואנסטסיה, שהבחינה במבט הנבוך על
פני חברתה החלה להסביר בסבלנות: "בערב הזה הלנה, נהיה כמו
מארחות, אנחנו נגיש את היין והאוכל לחברי הקהילה. יבואו לשם
מלכות ועבדיהן לצד אדונים ושפחותיהם, זהו בהחלט אירוע מיוחד".
הלנה חייכה בהקלה "אם כך זה קל, אני זוכרת שמלצרתי לא פעם ואף
זכיתי בתשרים נאים". אנסטסיה צחקה "זה לא מדויק יקירתי, אנחנו
נעשה זאת עירומות לגמרי, כשרק תכשיטנו לעורנו".
הלנה הרגישה שפיה נפער לרווחה וכי איננה מצליחה לסגור אותו.
אנסטסיה המשיכה בדבריה, משימה את עצמה כמתעלמת מתגובותיה של
הלנה, "מהשיח הזה יקירתי", מוללה אנסטסיה בידיה את שיער ערוותה
של הלנה, "נצטרך להיפטר". ביד השניה אחזה אנסטסיה סכין גילוח
חדה וקטנה. הלנה, שכבר לא יכלה להתנגד אל מול האסרטיביות של
אנסטסיה, הבינה שאין ביכולתה להתנגד, היא התיישבה באנחה קלה על
הכיסא ופישקה את רגליה. אנסטסיה רק חייכה חיוך זדוני והחלה
למרוח על ערוותה של הלנה קצף גילוח ריחני. לאחר מכן, בתנועות
מדודות ומדויקות החלה לגלח אותה.
הלנה עמדה והסתכלה במראה, היא יכלה לראות את פרח האהבה שלה
גלוי במלוא הדרו, בצבע ורוד עז המנוגד לשאר גופה הלבן. היא חשה
בו יותר מתמיד ואף למבוכתה הרבה הרגישה גלים של תאווה העוברים
בגופה.
אנסטסיה בחנה את תוצאות עבודתה והיתה מרוצה, "עכשיו ניגש לחלק
שבו נכין את פטמותייך לקראת העגילים החדשים שלך". הלנה הייתה
חיוורת כסיד, עכשיו נזכרה שעל שדייה של אנסטסיה התנוססה  לעתים
שרשרת שחוברה לשני עגיליה.
אנסטסיה הרגיעה את הלנה, "תסמכי עלי יקירתי, עשיתי זאת מספר
פעמים, ומלבד זאת זהו צעד חשוב בשבילך להראות לדניאל את השיוך
אליו כפי שאני עשיתי", תוך כדי כך חשפה בגאווה את שדיה עם
עגילי הכסף הקטנים.
הלנה נאנחה שוב, "אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות זאת" חייכה
במבוכה. אנסטסיה חייכה, חפנה שד אחד ובידה השניה החזיקה מחט
חדה וקטנה ולפני שהלנה הבחינה, במחט חוררה את פטמתה. הלנה
עיוותה את פניה בכאב, אך להפתעתה זה כאב לה פחות ממה שחשבה.
אנסטסיה חוררה גם את פטמתה השניה וקישטה אותה בעגיל כסוף קטנטן
בעל טקסטורה יפה, פטמתה השנייה זכתה לאותו תכשיט. אנסטסיה
חיטאה את הפטמות ותלתה עליהן את השרשרת.
הלנה הסתובבה שוב למראה, השרשרת התנודדה מעט, היא ליטפה את
השרשרת ואת הפטמות שלה שנהיו רגישות למגע. השרשרת גרמה לה
לתחושת גאווה, גופה לפתע נהיה חלק מיצירת אמנות, היא נהנתה
לסובב את גופה ולשמוע את השרשרת נרעדת.
"טוב יקירתי", פסקה אנסטסיה, " מספיק ראית את עצמך במראה ליום
אחד. אנחנו צריכות להתאפר, להסתרק, להתקלח ויש לי עוד כמה
דברים להראות לך".
מאוחר יותר, לאחר כשש שעות עמדה הלנה עטופה במעיל קטיפה בגוון
אדום כהה שהגיע עד קרסוליה, תלתליה הארוכים והאדמוניים ירדו
גלים גלים על  גווה. סיכת כסף קטנה בצורת צדף השוותה לה מראה
רומנטי, שפתיה בהקו באדום עז ועיניה הירוקות סרקו את ביתו
הגדול של ג'וזף, דניאל ואנסטסיה עמדו לידה. אנסטסיה במעיל
קטיפה אפור כחלחל כששערה השחור והמדהים אסוף בזנב סוס גבוה על
ראשה, עיניה הכהות ושפתי השושן שלה היוו קונטרסט מדהים לפניה
הלבנות ושיוו לה יופי אקזוטי.
דניאל לבש מקטורן שחור מקטיפה חף מקישוטים. מתחת למקטורן
בצבצה חולצה אפורה כהה בעלת כפתורי כסף. פניו היו מגולחות
ועיניו הכחולות נצצו לאור פנסי הרחוב. שערו השחור והקצר סורק
בקפידה, ריחו המבושם והעדין הגיע לאפה של הלנה והיא חשה תשוקה
רבה אליו ואל עמידתו הגאה והיציבה. היא רעדה מתחת למעיל מקור,
וגם מפני מה שהולך להיות, חשבה לעצמה.
דניאל נקש בעדינות על הדלת באמצעות מקוש הברזל הגדול שהשמיע
רעש עמום וכבד, הוא חבש את המסכה שהייתה ברשותו על פניו -
מסיכת משי שחורה ועדינה, שחשפה את פניו ולחייו.
הלנה נזכרה שאנסטסיה סיפרה לה מראש שכל האורחים חוץ מהן יהיו
עם מסיכות ולכן לא ניתנת לה הרשות להכיר אותם עדיין. ג'וזף פתח
את הדלת לרווחה כאשר ביד אחת אחז כוס יין מעוצבת, על ראשו חבש
מסיכת ינשוף עם מקור מעוקל ונוצות אפורות מסוגננות, חיוך רחב
מילא את פיו, "היכנסו ידידיי".
דניאל נכנס ראשון ולחץ את ידו של ג'וזף בעוד ידו השנייה טופחת
על זרועו, "מר ג'וזף, הבאתי לך עזרה, האם תואיל לקבלה?"
"כמובן" אמר ג'וזף "הכנס אותן בבקשה", הוא חיבק את אנסטסיה,
"יקירתי את פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש, יש לך יופי מפתה כמו
של בת הלילית". מר ג'וזף חייך והסיר את המעיל מאנסטסיה, היא
נשארה עירומה לגמרי, דניאל ניגש לנשקה על שפתיה.
הלנה נדהמה לראות איך אנסטסיה נכנסת פנימה בטבעיות, גופה
המדהים נראה כמו פסל חרסינה מושלם המהלך לאיטו בחינניות. הלנה
התקרבה ועברה את המבואה, מולה נגלה אולם גדול שקודם לא ראתה
כשהיתה בביתו של ג'וזף, ככל הנראה המחיצות הוזזו כדי לפתוח חלל
גדול ככל האפשר. במרכז האולם היה שולחן ארוך עם מפה, עמוס
במטעמים ומשקאות. מסביב לשולחן ישבו עשרות אורחים, כולם עוטים
מסיכות על פניהם. הלנה חשה עצבנות קלה ורעד בלתי נשלט, דניאל
התקרב אליה באיטיות, אחז בכתפיה כשאצבעותיו מעסות ומשחררות את
גופה.
"אני מקנא בך", אמר בשקט. הלנה סובבה ראשה אליו בהפתעה. "מדוע
אתה מקנא בי?" שאלה. דניאל רק חייך חיוך מעוקל והוריד את המעיל
בקלילות, גופה נתגלה במלוא הדרו. "אני מקנא בך יקירתי, כיוון
שלעולם לא אצליח ליצור, לפסל או לצייר משהו כל כך יפה כמו
היצירה שעומדת מולי", הוסיף דניאל כשפניו כמו הביעו בבת אחת
מסכת שלמה של רגשות. הלנה נשקה לדניאל קלות על שפתיו והרגישה
לפתע גאווה עצומה, היא פסעה לצידה של אנסטסיה.
ג'וזף נטל את ידה בעדינות ונשק לה, "הינך יפה כמו להבה רוחשת,
יקירתי". ג'וזף עזב את ידה והלנה השיבה לו מבט תודה. בשולחן,
כך ראתה הלנה, התיישבו כל מיני אנשים כשכולם מתהדרים בבגדים
אלגנטיים אך לא היה איזה מכנה משותף ביניהם, היו שם צעירים
ומבוגרים, שמנים ורזים, נשים וגברים. באבחנה יותר מעמיקה גילתה
הלנה שלאחד האורחים היה קולר קשור בשרשרת ולאישה צעירה אחרת
היו אזיקי עור קטנים על ידיה.
ג'וזף קטע את מחשבותיה באחת כשהציג בפניה ובפני אנסטסיה שני
גברים, "זה טום", הוא הצביע על גבר נמוך אך מוצק ושרירי, "וזהו
ג'ף". הגבר השני היה גבוה, שחום ורזה, שניהם היו עירומים לגמרי
חוץ מאזור חלציים קטן בלבד. על צווארם היו מונחים קולרים
כסופים בעלי טבעת מתכת ושניהם חבשו מסיכות.
"הגבירות סלנה ואלינה היו נדיבות דיין לתרום את עבדיהן כדי
לעזור לנו", שני העבדים הנהנו בחיוב.  ג'וזף פכר את ידיו
בסיפוק והוסיף, "הגברים ישאו את המגשים הכבדים ואילו אתן תוכלו
לעזור עם המשקאות". לאחר שסיים את דבריו הלך ג'וזף לכיוון
אורחיו.
הגברים, בלא שהיות מיותרות החלו להעמיס את המגשים בכל מיני
מטעמים מהמזנון וניגשו לעבר האורחים. הלנה לקחה בקבוק יין אדום
והוא כמעט החליק מידיה, אנסטסיה צחקה צחוק רועם והשתתקה כשראתה
כי כל האורחים הפנו את מבטם אליה. הלנה צחקה בחזרה, ושתיהן
ניגשו בעקבות המשרתים לכיוון האורחים. הלנה גילתה שנהנתה לשרת
את האורחים, כולם הסתכלו עליה ועל אנסטסיה בעיניים משתאות ומכל
אחד מהם זכתה למחמאות על יופייה. נדמה היה שהם מקבלים את
מערומיה בטבעיות.היא שמה לב לפתע שהכוסות של כולם היו מלאות
וכי כל האורחים השאירו אותן כך,היא נעצרה בציפייה ועמדה
במקומה. בזווית עיניה היא ראתה את אנסטסיה באותו מצב כמוה.
לפתע קם ג'וזף ממקום מושבו והרים כוסית, כל האורחים גם הרימו
את כוסותיהם.
"אני רוצה להרים כוסית לכל האורחים הנכבדים שהגיעו הערב וגם
כמובן לגבירות אלינה וסלנה שתרמו את עבדיהן לשרותינו". הלנה
ראתה מימינה אישה זהובת שיער בעלת תווי פנים מאוד אריסטוקרטים
למראה ושפתיים מלאות ומפתות. "הכבוד כולו שלי ג'וזף" אמרה
במתיקות. מהצד השני של השולחן קמה אישה מבוגרת יותר וברונטית
ואמרה בפנים חתומות,"גם שלי ג'וזף" וחזרה למקומה. ג'וזף נראה
מרוצה ולאחר מכן המשיך,"כמובן שעלי גם להודות לדניאל על כך
שהביא לנו נשים יפהפיות כל כך".
דניאל קם ממקומו,הרים את הכוסית אך השאיר אותה צמודה אליו, "מר
ג'וזף,העונג כמובן כולו שלי".  ג'וזף חייך בסיפוק והוסיף,
"ועכשיו האם מישהו מהאורחים בינינו רוצה לחלוק עמנו משהו
נוסף?"
להפתעתה של הלנה דניאל התרומם שוב מכיסאו, קולו התנגן בטון
נמוך אך בוטח והגיע לאוזניי כולם, "ברצוני לשתף אתכם במקרה
מסוים, לפני כמה שבועות שפחתי עשתה מעשה חמור מאוד של אי ציות
להוראותיי. התואילי בטובך אנסטסיה לומר בדיוק מה עשית?"
הלנה לא האמינה למה ששמעה וכמעט הפילה את הבקבוק מידה אולם
היא ראתה את אנסטסיה משפילה את מבטה.
"אדוני צודק,הפרתי את בקשותיו, עזרתי להלנה לסיים מטלה שדניאל
הטיל עליה למרות שלא הייתי אמורה לעשות זאת, אני מודעת לכך
וראויה לעונש".
הלנה נזכרה לפתע במעין דה ז'ה וו חודרני,כי באחד הערבים בהם
עבדה אצל דניאל, כשהייתה במהלך המבחן הראשון, עליה היה לנקות
את חדר השינה שלו ולסדר אותו אך היא מצאה את עצמה נרדמת באפיסת
כוחות על מיטתו. אנסטסיה שנכנסה לחדר וראתה זאת,סידרה את החדר
במקומה ולאחר מכן העירה אותה ולמרות מחאותיה אמרה לה שלא תאמר
כלום לדניאל, כי העונש על כך יהיה חמור ואף ייתכן ויכשיל אותה
במבחן, הלנה התרצתה לבסוף.
אבל איך דניאל ידע על כך? שאלה את עצמה. דניאל הנהן במבט רציני
לכיוונה של אנסטסיה, לאחר מכן פנה לכיוון ליידי סלנה .
"סלנה, מהו לפי דעתך עונש ההולם אי ציות"?
סלנה חשבה מספר שניות ולאחר מכן ענתה, "עשרים הצלפות פומביות
לפי דעתי הן עונש מספק".
דניאל הנהן בחיוב, "האם אוכל להשתמש בביתך לביצוע העונש"? שאל
דניאל את ג'וזף.
ג'וזף הנהן ברצינות ולחש משהו לאוזנה של בחורה צעירה שישבה
לידו, הבחורה הנהנה וקמה ממקומה. לאחר מכן ג'וזף פנה אל דניאל,
"כמובן שאתה יכול להשתמש בביתי ובינתיים שיפחתי הלכה להביא את
הציוד שלי על מנת שתוכל להשתמש בו בנוסף".
דניאל הודה לו בהינד ראש, הלנה רצתה לומר משהו,אף לצעוק אך מבט
אחד זועם מכיוונו של דניאל, אותו יכלה לראות דרך המסכה הקפיא
אותה.
כעבור דקה חזרה שפחתו של ג'וזף ועל ידיה נשאה מגש כסוף שעליו
הונחו צמד אזיקי עור ושוט רכיבה באורך של מטר לערך, מגולגל
מעור קלוע בגוון שחור, נראה אכזרי למראה.
טום וג'ף הורידו את אחת הנברשות בעדינות ונשארה רק שרשרת
מתכתית שהשתלשלה מהתקרה. דניאל אזק את שתי ידיה של אנסטסיה
וחיבר אותן לשרשרת כך שהיא עמדה כמעט על קצות אצבעותיה, הוא
נטל את השוט בידיו והצליף בו על הרצפה לניסיון, הצליל המפחיד
של נקישת השוט הקפיא את דמה של הלנה.
כל האורחים עמדו במרחק מספר מטרים מדניאל ויצרו מסביבו מבנה של
חצי סהר, אנסטסיה רק השפילה את מבטה וגבה העדין נגלה מול כולם.

"מוכנה יקירתי?" שאל  דניאל בקול שקט, אנסטסיה הישירה אליו
מבט,כאילו השלימה עם הכאב האכזרי המצפה לה והנהנה בראשה, "כן
אדוני".
דניאל תפס את השוט בשתי ידיו, מתכוון לשחרר אותו להצלפה
הראשונה כשלפתע הרגיש אחיזה חזקה בידו. מולו עמדה הלנה כשפניה
דומעות, היא ידעה שאין ברשותה זמן רב והחלה בקול חלוש אך יציב
לדבר: "הקשב לי דניאל,זאת לא רק אשמתה, זאת גם אשמתי ואני
חושבת...אני חושבת שלא מגיע לה העונש הזה, אני זו שצריכה
להיענש".
דניאל עצר לרגע מתנועתו והסתכל על פניה, "הלנה
יקירתי,סולידאריות לא תעזור פה, אנסטסיה ידעה שלעזור לך פרוש
הדבר התעלמות ממני בתור אדונה וגם הפרעה בתהליך החניכה שלך
ולכן רק היא נושאת בעונש". הלנה רצתה לפתוח את פיה אך מבט נוסף
וקשה מדניאל הבהיר לה אחרת. דניאל הניף את ידו, השוט שרק
באוויר וניתך על גופה של אנסטסיה. צליל החבטה של השוט בבשרה של
אנסטסיה גרמה לייסורים בראשה של הלנה, היא דימתה לחשוב כאילו
המכה הונחתה גם עליה. גופה של אנסטסיה התפתל תחת מגעו של השוט
וזעקה כמעט אילמת יצאה מפיה, פס ארגמני עז התגלה לאורן של
הנברשות.
חלק מהאורחים אף הזדעזעו, הצלפה שנייה לא אחרה לבוא והפעם
אנסטסיה כבר החלה לזעוק כשגופה שוב נרעד למגע השוט. הלנה לא
יכלה לשאת זאת, היא צעדה במהירות לכיוונה של אנסטסיה וגוננה
בגופה עליה. דניאל חדל מההצלפות וניגש אליהן, "הלנה,אמרתי לך
ששום דבר לא יזיז אותי מדעתי". הלנה הסתכלה על דניאל בלי פחד,
"אתה יכול להמשיך את העונש, אבל אני מצטרפת כיון שהיתה זאת גם
אשמתי, אני אשא בעונש יחד עם אנסטסיה". לאחר מכן היא סובבה את
ראשה לאנסטסיה, נשקה לה ואמרה ,"אחותי".
אנסטסיה התעוותה בכאב,"הלנה,את לא חייבת לעשות זאת, זהו העונש
שלי ועלי לשאת אותו לבד". הלנה חפנה את פניה של אנסטסיה ולרגע
היה נדמה שרק שתיהן נמצאות באולם הגדול. אנסטסיה לפתע חייכה
אליה ולחשה "אחותי".
"אחותי" ענתה לה הלנה ברכות. דניאל הקשיב בשקט ולאחר מכן אמר,
"בסדר הלנה, אם כך את תטעמי את טעם השוט". לאחר מכן לקח את
ידיה וכבל אותן בשלשלאות. הלנה הסתכלה כל אותו זמן באנסטסיה,
רק אז הבינה כמה היא אוהבת אותה, אהבה שכאב לא יפריד.
דניאל הניף את שוטו והלנה חשה צריבה עזה על בשרה, בהצלפה
השנייה היא שמעה את עצמה זועקת. דמעות צרבו את פניה בהצלפה
השלישית, רק אנסטסיה הצליחה לתת לה כוח, עיניה הכהות והגדולות
אף הן היו אדומות ולחות. בהצלפה החמישית היא החלה לחוש את המכה
כמו גחל לוהט על גופה אולם היא חשה השלמה עם הכאב, ערפל חלבי
עטף את ראשה והיא התמכרה למחשבותיה שבערו בעוצמה על אהבתה
לאנסטסיה אך גם לדניאל, הוא גרם לה לכאב עז שמעולם לא חוותה
והיא קיבלה זאת בהבנה, רק קיוותה שתוכל להמשיך לעמוד בהצלפותיו
ולא תתעלף, שיתגאה בה ויראה עד כמה היא חזקה. ההצלפות פסקו אך
הלנה לא הרגישה בכך, היא חשה שידיים עדינות אך חזקות משחררות
את ידיה מהשלשלאות ותופסות אותה ברכות כמו הייתה תינוקת
ומשכיבות אותה על משהו רך,ספה ככל הנראה. השכיבו אותה על
ביטנה. לפתע אנקת כאב יצאה מגרונה כשהרגישה משהו ספוגי ולח על
גבה,הכאב התחלף ברגיעה, גבה החל להחלים מהכאב הדואב. היא פקחה
את עיניה וראתה את דניאל מסתכל עליה בדאגה, כשהוא ראה שהיא
מתאוששת נפרש על פניו חיוך קטן אולם הלנה יכלה לראות שזהו חיוך
של גאווה.
"עברת את המבחן השלישי יקירתי". הלנה לא האמינה למה ששמעה,אולם
כמו המבחנים הקודמים ההבנה חלחלה לתוכה. ראשה של אנסטסיה הופיע
ליד דניאל וחיוך חם ואוהב הופיע על פניה, הלנה חייכה אליה
בחולשה.
"המבחן השלישי הלנה", החלה אנסטסיה לדבר בקול מדוד ואיטי אך
הלנה יכלה לשמוע שעבר בו רעד של התרגשות, "הוא היה הקשה מכולם,
מבחן האהבה וההדדיות, דניאל רצה להיות בטוח שתהיה בך אהבה אליי
ואליו, וכאמור הסיטואציה לבחון דבר מורכב כמו אהבה היתה צריכה
להיות קשה ועמדת בה. ועל כך אני אוהבת אותך יקירתי", לחשה
אנסטסיה וליטפה את שערה של הלנה".
"גם אני אותך", השיבה הלנה וסובבה את ראשה לדניאל, "אני אוהבת
אותך אדוני". דניאל נשק לשפתיה את הנשיקה שכל כך אהבה ואמר לה
בצורה שקטה (למרות שהיה נדמה לה כי כל הנוכחים שמעו זאת),"גם
אני אוהב אותך שפחתי הלנה",הוא הדגיש את שמה בהטעמה.
כל האורחים הורידו את המסכות שלהם. ג'וזף, האחרון שהוריד את
מסכתו, ניגש להלנה, "ברוכה הבאה הלנה לקהילה שלנו" אמר בגאווה.
הלנה חייכה והודתה לו חלושות, היא עדיין לא האמינה שעברה את
המבחן האחרון, היא חשה גאווה גדולה וגם אהבה לצמד האנשים שחלקו
עתה עמה את חייה.
כעבור שבועיים עמדה הלנה במוזיאון באותו מקום שפגשה את דניאל
בתחילה, מולה נגלו שלוש יצירות גדולות. בצד ימין היה דיוקן של
גבר ערום בעל תווי פנים חדים, שיער שחור ועיניים כחולות , מבט
יציב וחודר כשהרקע האפור כחלחל משווה מראה של מסתורין, ומשחקי
האור והצל מאוד חזקים, מביעים כוחניות לצד עדינות.
זה היה דניאל נדהמה לראות, ומהצד השמאלי ראתה את דיוקנה של
אנסטסיה כבולה בשלשלאות כשפניה מביעות עוצמה כמעט מאגית ויופי
של לילית מלאת תשוקה ומפתה, (הרקע היה בגוונים אדומים וסגולים
גועשים).
בתמונה המרכזית נדהמה עוד יותר לראות את דיוקנה כשתלתליה
נראים על ראשה כמו שלהבת ועל גופה ניכרים סימני הצלפות, מבטה
בדיוקן נראה שלם עם אישיותה וגופה כאחד, סבל כלל לא ניכר
בתמונה. הרקע היה  אפור עדין ויצר קונטרסט חד עם גופה.
הלנה היתה מוקסמת, דניאל קרב אליה וידו חיבקה אותה. אנסטסיה אף
היא התקרבה וגם היא היתה מוקסמת, הלנה אחזה בידה וצמרמורות של
עונג עברו בידיה.
דניאל הסתכל עליה וחייך, "היצירה האמיתית היא את יקירתי, את
הצלע השלישית שלנו, באת אלינו כמו בד קנבס לבן ונקי" המשיך
דניאל בהרהור," אבל עכשיו, עכשיו הפכת להיות יצירת מופת, שילוב
של תשוקות עמוקות, יצרים, יופי אלוהי ואהבה ללא תנאי. החרבתי
אותך רק בשביל ליצור את נשמתך מחדש".
"אני היצירה", חשבה הלנה בזמן שאנסטסיה נשקה ללחייה, "אני
יצירה".
סוף