היא הלכה לבדה בלי שום סיבה,
ככה סתם, לראות קצת את הים.
שוב בלתי נגיש, שוב לכל אדיש,
שוב קר וסוער, שוב לא מוכן להתפשר.
היא ברחה ממנו אל המדבר,
סתם כי משהו בה נשבר.
שוב אותן נשימות עמוקות,
שוב היא שם מול אותם המראות.
ועכשיו היא רצה אל שדות הבר,
עכשיו היא נזכרת בדברים שאמר.
עכשיו על פניה זולגות הדמעות,
עכשיו היא רק רוצה להמשיך להיות.
ועכשיו היא נלחמת על כל מבט,
עכשיו היא נאחזת בכל פרט.
אבל עכשיו כבר קשה יותר להסתיר,
עכשיו כשנכבה לה כל שהאיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.