נופר סבן / את |
את כבר לא יפה כמו פעם,
את מעט שונה.
ואולי אני טועה
והזמן הארוך בו נעלמנו אחת לשנייה
גורם לראייה שלי להיטשטש.
הגעגועים אלייך הורגים אותי באיטיות מתמדת,
ופתאום גם לא ממש אכפת לי למות
ובלבד שתהיי מאושרת.
ולפעמים אני מחכה שתחזרי אליי
כמו תמיד,
רק בשביל לגרש אותך שוב ממני.
ואת, את לא בוכה,
את שותקת.
לוחשות מילות קסם נהדרות,
את יודעת לאהוב באלף צורות.
יש לך אלפי מילים נבונות
שאנשים ישמחו להלוות ממך.
כי אם היית יודעת פעם,
כמה אהבתי אותך,
בטח היית מתנהגת אחרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|